231. התמונה המצטיירת הינה של עבודה גמישה, בשעות לא קבועות, אשר איפשרה לתובע לעסוק בענייניו האישיים במהלך יום העבודה. עדותו של התובע וכן דבריו בישיבת הבירור עומדים בסתירה לטענתו כי עבד "ימים ולילות", 12 שעות מדי יום, והתרשמנו כי טענתו של התובע להיקף עבודה זה נועדה לעלות בקנה אחד עם טענתו בדבר מעמדו המרכזי ברשת המכונים והיקף הסמכויות שקיבל לידיו. מעבר לכך, לא נתנו אמון בעדותו של התובע לגבי היקף השעות וניכר היה כי הוא מעצים את הדברים. לדוגמה, מתצהירו של התובע עולה כי הוא ניהל את סניף עפולה ובתקופות מסוימות גם את סניף חדרה וסניף רמת ישי, אך לא ניהל בפועל סניפים נוספים אלא לכל היותר סייע בביצוע מטלות, כגון הכשרת מנהלת עבור סניף נהריה או העברת ציוד מסניף מעלות. לעומת זאת, בחקירה הנגדית טען התובע כי ניהל שישה סניפים, ובהמשך טען כי ניהל את סניף חיפה כשהחליף את המנהל בשם גיא שלמון, וגם החליף מנהל בשם גבי במעלות – גרסה אשר לא הופיעה בתצהירו אלא התפתחה ככל שהתקדמה החקירה הנגדית.[243] יצוין כי התובע אישר בחקירה הנגדית כי לא היה מדי יום בכל סניף.[244]
232. נוסיף ונציין כי טענתו של התובע בדבר עבודה בשעות נוספות כלל אינה מפורטת דיה, והתובע אינו מציג ראיה התומכת בגרסתו, שהינה למעשה עדות יחיד. אכן, על פי ההלכה הפסוקה, התובע אינו מחויב בהוכחת גרסתו כדי להעביר את נטל הראיה, אך מאחר ולא נתנו בה אמון בגרסתו של התובע, הדבר עומד לחובתו. זאת ועוד, משעה שהתרשמנו כי התובע לקח חלק בניפוח שעות העבודה של עובדים בסניף עפולה, ולמעשה רימה את מעסיקתו בהקשר זה, לא שוכנענו כי יש לתת אמון בגרסתו ולקבוע כי הוא דובר אמת בנוגע לשעות עבודתו שלו, במיוחד כאשר לטענותיו בהקשר זה לא הוצג תימוכין כלשהו.
233. חיזוק לכך ניתן למצוא בגרסאות העובדים כי התובע בפועל לא עבד ימים מלאים בסניפים וכאשר נכח בעבודה עסק גם בענייניו האישיים כגון אימוני כושר. דניס למשל ציין בתצהירו כי התובע היה מגיע לחדר הכושר למשך כשעתיים בממוצע "במסגרתן היה מבצע אימון והולך לענייניו. היו ימים שכלל
--- סוף עמוד 86 ---
לא הגיע".[245] עוד טען דניס בתצהירו, וכן בחקירה בפנינו, כי הוא עצמו עבד במשרה מלאה והיה במכון חמישה ימים בשבוע, כ-8 שעות מדי יום,[246] ולכן ידע לומר מה היקף נוכחותו של התובע במקום. אכן, טענות מסוימות בתצהירו של דניס לא קיבלנו שכן היו מבוססות על שמועות, אך בקשר לשעות עבודתו של התובע בפועל, דניס העיד מידיעה אישית ועדותו היתה מהימנה בהקשר זה: "הוא לא ניהל אותי כי הוא לא היה נמצא הבאה, הוא היה נמצא שעתיים ביום",[247] וגם בהמשך טען "כל פעם שיש שאלה או שיש משהו הוא לא נמצא",[248] וביחס להוצאת ההליכון בערב מהסניף ציין "זה היה בתשע וחצי בערב בחיים לא הגיע בשעות האלה".[249] אלכס, אשר עבד משרה מלאה בקירוב במשך כשלוש שנים תחת ניהולו של התובע בסניף עפולה, אישר גם כי התובע הגיע לשעתיים לערך ובמהלכן התאמן ולא עסק רק בענייני עבודה,[250] והתובע בחר שלא לחקור אותו לעניין זה בחקירה הנגדית. שרון העיד באופן דומה על נוכחות דלה מצד התובע בסניף בעפולה, גם בזמן בו עבד וגם כשהגיע להתאמן מחוץ לשעות העבודה.[251] אנו מודעים למהימנות הבעייתית של שרון, כפי שתואר לעיל, אולם בנקודה זו עדותו עלתה בקנה אחד עם עדויות שאר העובדים, ולכן נתנו בה אמון. גם עדיאל אישרה כי נוכחותו של התובע בסניפים ברמת ישי היתה מועטה, שעות ספורות ביום, ואף היו ימים בהם כלל לא הגיע. התובע בחר שלא לחקור גם את עדיאל על גרסתה לעניין היקף עבודתו, ונציין כי התרשמנו מעדותה כי היא בקיאה מאוד במתרחש בסניף רמת ישי, וכן בסניף עפולה לגבי התקופה הזמנית בה עבדה בו, ולכן נתנו אמון בגרסתה.