234. אלעד העיד כי כמנהל סניף רמת ישי, עבד במשרה מלאה, החל מחודש יוני 2016 או בסמוך לכך, כאשר באותה תקופה המשיך התובע לקבל בתלוש שכר עבור ניהול סניף זה, ועולה מהעדויות כי התובע לא ניהל בפועל את הסניף אלא שימש מנהל בכיר המפקח באופן כללי על הנעשה בסניף. לא הובהר מה היו סמכויותיו של התובע ביחס לסניף רמת ישי כשהועסקו בו מנהלים תחתיו, וניתן להתרשם מהעדויות כי אם התובע ביצע מטלות בסניפים האחרים, הדבר השתלב בשעות עבודתו השגרתיות בעפולה. כך למשל, כאשר אלעד תיאר את המקרה בו התובע
--- סוף עמוד 87 ---
הגיע לקחת מכשיר בזמן בו התנהלה גם שיחת טלפון עם הנתבע, ציין כי הדבר קרה בשעה 10:00 או 11:00 בבוקר.[252]
235. יודגש, כי אין בדחיית טענת הנתבעים כי התובע עבד רק בהיקף משרה של 30% כדי לסתור את קביעתנו כי התובע לא עבד שעות נוספות. קבענו לעיל כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי התובע הפחית את שעות עבודתו ביחס למשרה מלאה וכי עבד שעות בודדות בהכרח מדי יום, אך אין בכך כדי ללמד כי התובע עבד שעות נוספות. אכן, לא נעלמה מעניניו העובדה כי העובדים אינם יודעים מה עשה התובע מחוץ לסניפים והאם טיפל בעניינים אחרים הקשורים לעבודתו, ולכן כאמור לא קיבלנו את טענתם של הנתבעים כי התובע בהכרח עבד שעות בודדות מדי יום כדי לדרוש ממנו בחזרה את השכר ששולם בגין משרה מלאה. יחד עם זאת, גרסתם העקבית של העובדים עולה בקנה אחד עם דברי התובע לגבי כך שעסק בענייניו הפרטיים במהלך יום העבודה, כפי שפורט לעיל, ומכאן שהעדויות מחזקות את הרושם שעולה מדבריו של התובע עצמו, כי לא עמד לרשות העבודה 12 שעות ביום כפי שהוא טוען.
236. על יסוד כל האמור, גרסת התובע בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה על ידינו לא מהימנה, ומכלול הראיות מוביל למסקנה שהתובע לא עבד שעות נוספות, כטענת הנתבעים, מסקנה אשר מתיישבת עם הראיות יותר מהאפשרות שהוא עבד כאלה. עדותו של התובע הייתה כללית ועל דרך ההגזמה, שלטעמנו אינה מהווה הצהרה על מתכונת העסקה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות שיש בה כדי להעביר את נטל ההוכחה בעניין אל המעסיק בהעדר דוחות נוכחות מפורטים. זאת ועוד, גם אם נאמר כי נטל הראיה עבר אל כתפי הנתבעים בהעדר רישומי נוכחות מהם ניתן ללמוד על שעות עבודתו של התובע, לאור המארג הראייתי הכולל שוכנענו כי לא הוכחה עבודה בשעות נוספות כשגרת עבודה. לכן, תביעתו של התובע לתשלום תמורה עבור עבודה בשעות נוספות נדחית.