פיצוי בגין תלושי שכר
247. התובע טוען כי תלושי השכר פוצלו באופן פיקטיבי ולא נמסרו לו, וגם שכרו שולם לרוב באיחור, ולכן הוא זכאי לפיצוי בסך 15,000 ₪. מנגד, טוענים הנתבעים כי התלושים משקפים את השכר שסוכם בגין ניהול כל סניף, וריכוז כל הסכומים בתלוש אחד נעשה לבקשת התובע.
248. טענת התובע בדבר פיצול פיקטיבי בתלושים אינה ברורה, וככל הנראה מתכוון התובע כי בעוד שנרשם בעדכון הסכם העסקה כי השכר החודשי יעלה לסך של 9,000 ₪ עם קבלת ניהול סניף חדרה, בפועל נרשם בתלוש שכר יסוד בסך 6,000 ₪ וכן שכ"ע חדרה בסך 3,000 ₪. אולם, התובע אינו טוען כי סוכם עמו שכר שונה מהשכר ששולם לו בפועל בגין כל סניף וסניף כפי שפורט בתלושים, והוא ממילא מתכחש להסכמי העבודה או הודעת עדכון השכר שצורפו על ידי הנתבע.
249. אין לקבל את טענת התובע כי השכר בתלושים פוצל באופן פיקטיבי כדי להימנע מתשלום זכויות, שכן בפועל זכויותיו הסוציאליות (כגון חופשה והפרשה לפנסיה) שולמו על בסיס מלוא שכר העבודה בגין שלושת הסניפים. אין גם לקבל את טענת התובע כי התלושים נמסרו לו באיחור, שכן טענה זו נטענה בכלליות וללא פירוט מספק, והוא אף אישר בחקירה כי פעל מול הנהלת החשבונות לצורך הכנת התלושים של כלל העובדים בסניפים. גם הטענה כי השכר שולם באיחור אינה מפורטת ואינה נתמכת בראיה כלשהי. לכן, לא שוכנענו כי נפל פגם בתלושים המצדיק קביעת פיצוי.
לשון הרע
250. התובע טוען כי הנתבע תיאר בפני עובדים, מתאמנים ולקוחות את טענותיו כי גנב כספים וציוד, ובכך ביצע הנתבע פרסום אסור ויש לחייבו בפיצוי בסך
--- סוף עמוד 91 ---
250,000 ₪. לטענת התובע, עדויות העובדים והלקוחות העלו כי הנתבע פנה אליהם ישירות ותיאר בפניהם את ממצאי החקירה והחשדות. בנוסף טוען התובע כי חשדות אלו נטענו ללא ביסוס, כפי שגם הוכח במהלך תיק זה, וכי ההשמצות פגעו בו קשות, ואין לקבל את טענות הנתבעים בדבר הגנה כלשהי מכוח החוק שכן מדובר בהפצת דברים שקריים, נטולי ביסוס עובדתי, ובחוסר תום לב.
251. מנגד, טוענים הנתבעים כי בית הדין נעדר סמכות עניינית להכריע בסוגיה זו שכן בין הנתבע והתובע לא מתקיימים יחסי עבודה. לחילופין טוענים הנתבעים כי יש לדחות רכיב זה בשל מספר טעמים: ראשית, התובע אינו מפרט את האמירה שנטען כי הנתבע אמר אלא רק מביא את "רוח הדברים" ללא ציטוט מדויק של האמירות תוך ציון מועד אמירתן ומי נכח בעת הפרסום; שנית, עומדת לנתבע הגנה מכח סעיף 13(5) לחוק שכן הדברים נאמרו כחשדות בלבד במסגרת החקירה שנערכה לצורך הגשת תביעה, ולא היתה כל דרך אחרת לערוך בדיקות אלה; ושלישית, הפרסום חוסה תחת הגנת 'אמת דיברתי' הקבועה בסעיף 14 לחוק.