252. סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, קובע כי לבית הדין סמכות שיפוט עניינית "בתובענה של עובד ... נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, ... בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים".
253. סעיף 1 לחוק החברות תשנ"ט-1999 קובע כי ""נושא משרה" – מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן דירקטור, או מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי". במקרה שלפנינו אין חולק כי הנתבע הוא בעל המניות של שתי הנתבעות, ואף מנהל בפועל ובעל סמכויות רחבות. כפי שציין הנתבע בחקירה הנגדית והובא בהרחבה לעיל בהקשרים שונים, הוא היה מנהל פעיל ומעורב במתרחש בנתבעות, לקח חלק בקביעת יעדים, בהעסקת עובדים ופיטוריהם, ובעסקאות שונות של רכישת ציוד ומכירתו. לכן יש לראות אותו כנושא משרה לצורך תחולת החוק ולבית הדין נתונה הסמכות לדון ברכיב זה.
--- סוף עמוד 92 ---
254. נעבור לבחון מהו הפרסום האסור לשיטתו של התובע, האם נאמר בפועל והאם קמה לנתבע הגנה כלשהי מכוח החוק. חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק לשון הרע) קובע בסעיף 1 כי לשון הרע הינו פרסום שעלול –
"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".
255. התובע טוען כי הנתבע הפיץ בקרב העובדים את חשדותיו תוך שהוא מפרט את מסכת הגניבות והמעשים שעשה לכאורה תוך הכפשת שמו. לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבע אמר לעובדים כי התובע "מעל בכספים, גנב ושדד את הנתבעים וכי הוא צפוי למאסר ממושך וצפוי לאבד את ביתו וכלל נכסיו" או כי הוא חושד בתובע כי מעל וגנב כספים וציוד. בכל הנוגע לטענת הנתבעים בדבר העדר פירוט מספק, מעיון בתביעה עולה כי התובע מייחס לנתבע את ההתבטאות האמורה שעה שנפגש עם העובדים בחודשים הסמוכים לאפריל 2016, בנוכחות החוקר, לצורך איסוף מידע והכנת התצהירים שצורפו לבקשת העיקול ולאחר מכן גם לתצהיר הנתבע במסגרת ההליכים. פירוט זה עונה לקריטריונים המפורטים בפסיקה (ע"ע (ארצי) 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ נ' אסולין, מיום 16.9.13; ע"ע (ארצי) 39172-11-16 מדינת ישראל משרד החינוך נ' שדה, מיום 3.6.18), שכן ניתן להבין בבירור את זהות הגורמים בפניהם נאמרו הדברים ומתי בקירוב הם נאמרו.