"טענת הודאה והדחה, בתמצית, משמעה הודיית הנתבע בכל העובדות המבססות את עילת התובענה תוך הוספת טענת הגנה שהיא חיצונית לעילת התביעה. חיצוניותה של טענת ההגנה תבוא לידי ביטוי, אך לא בהכרח, בכך שהיא נשענת על התפתחויות שחלו בציר הזמן לאחר היווצרותה של עילת התביעה המקורית (כגון טענת פרעתי ביחס להלוואה). טענת הודאה והדחה מביאה להיפוך נטל השכנוע, שכן התובע אינו נדרש עוד לשכנע בקיומה של עילת התביעה הראשונית, שהרי הנתבע הודה בעובדות המצויות ביסודה, ואילו לשכם הנתבע עובר הנטל לשכנע בטענת ההגנה החיצונית שהעלה. ... טענת הודאה והדחה חלה רק כאשר הנתבע מודה בכלל העובדות המקימות את עילת התובענה, היינו "טענת ההגנה, שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, אינה מטענת 'הודאה והדחה'" (מתוך ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח (2) 341, 641ה'-ו'). כאשר הנתבע מודה אך בחלקן נותר נטל השכנוע על כתפי התובע, וזאת מטבע הדברים ביחס לאותן עובדות המקימות את עילות התובענה ואשר נותרו שנויות במחלוקת. מכאן כי על מנת להכריע בקיומה של טענת הודאה והדחה יש לזהות תחילה את העובדות המקימות את עילת
--- סוף עמוד 10 ---
התביעה על פי הדין המהותי, ובשלב השני יש לבחון האם הודאת הנתבע חובקת את כולן תוך הוספת טענת הגנה לצידן (אז חלה טענת הודאה והדחה) או את חלקן (ואז לא חלה טענה זו)."
36. באותו עניין נדונה טענה של מעסיקה כלפי עובד שקיבל לידיו כספים השייכים לה אך לא העבירם אליה, ולכן נטען לגביו כי גנב את הכספים. המעסיקה גם טענה כי מאחר והעובד אישר שקיבל את הכספים לידיו, הרי שעל פי עקרון 'הודאה והדחה' הנטל עבר אל העובד להוכיח כי העביר את הכספים ליעדם ולא לקח אותם לידיו. בית הדין דחה את הטענה וקבע כדלקמן:
"לטעמנו ממילא נטל השכנוע נותר על כתפי המערערת, ולא הועבר לשכם המשיב. מסקנה זו מתבקשת מניתוח יסודות הגניבה – על חלופותיה השונות - בדין המהותי. כך למשל, גניבה יכולה להיות בדרך של לקיחת נכס בלי הסכמת הבעלים, היינו תפיסת החזקה בנכס ללא הסכמת בעליו (להלן: חלופת הנטילה). דרך אחרת – והיא הרלבנטית לענייננו – היא שליחת יד בפיקדון, היינו שההחזקה בנכס היתה בידי הגנב בהסכמת הבעלים וכדין אלא שהוא עושה בו שימוש לעצמו או לאחר שאינו בעל הדבר, וללא הסכמתו (להלן: חלופת שליחת היד). חלופות אלה מעוגנות בדין המהותי. ...
מבחינת הדין המהותי חלופת שליחת היד נבדלת מחלופת הנטילה בדרך בה הגיע הנכס לידי הגנב. בחלופת שליחת היד הנכס הגיע לאחרון בהסכמת הבעלים, ולכן מיקודה על פי הוראות הדין המהותי הוא בשימוש לעצמו שעשה האדם בפיקדון ללא הסכמת הבעלים, ולא בעצם החזקתו. יסוד שליחת היד – היינו שימוש שלא כדין בפיקדון המצוי כדין בידי אדם – הוא איפוא חלק מרכיבי עילת התובענה, ולכן בהעדר הודאה מצד הנתבע בו אין המדובר בטענת הודאה והדחה. במילים אחרות, כאשר אין מחלוקת כי עובד היה זכאי להחזיק בכספי המעסיק מתוקף תפקידו או מכוח הסכמת המעסיק, והשאלה אם שלח העובד יד בכספי המעסיק היא ששנויה במחלוקת, אזי ובהתאם הנטל לשכנע ברכיב זה מוטל על כתפי המעסיק, ולא על כתפי העובד. ... בענייננו, אין מחלוקת כי המשיב קבל לידיו את החזקה בכספי המכירה בהסכמת המערערת ומתוקף תפקידו, והמחלוקת היא אם שלח בהם יד, היינו אם העבירם לידם או שעשה בהם שימוש עצמי. במצב דברים זה הודאת המשיב אינה חובקת את