272. כפי שטוענים הנתבעים, מדובר בהרחבת חזית אסורה, ורק משום כך ניתן לדחות את הטענה להרמת מסך. מעבר לנדרש נציין כי בניגוד לנטען על ידי התובע, לא הוכח כל ערבוב בנכסיהם של הנתבע ושל הנתבעות והטענה נטענה בעלמה ללא כל ביסוס. מידת הקרבה האישית בין התובע לנתבע אינה משליכה על הרמת המסך, במיוחד מאחר ולא הוכח כי הנתבע ניצל לרעה קרבה זו. התובע אינו מצביע באופן קונקרטי על פעולה מצד הנתבע במהלך תקופת עבודתו המצדיקה הרמת מסך – כגון ערבוב נכסים, הברחת נכסים או אי העברת ניכויי הפנסיה לקופה. נתבעת 2 תפקדה כמעסיקה לכל דבר ועניין ושילמה את מלוא השכר והזכויות הסוציאליות לרבות הפרשה לפנסיה (ולמעט גמר חשבון לאחר פיטוריו של התובע שנבע מטענת הנתבעים כי התובע חב להם כספים). לא נעלם מעינינו כי עובדים הועסקו בכמה סניפים ושכרם שולם רק באמצעות סניף אחד, וכי ציוד הועבר בין הסניפים, מבלי שהוצגה ההתחשבנות שמלמדת כטענת הנתבעים על הפרדה בין החברות השונות, אך התובע אינו נסמך על כך כתמיכה לטענת הרמת מסך אלא טוען בסיכומים כי כל סניף נוהל באופן נפרד לחלוטין.
273. אכן, מצב של חדלות פירעון יצדיק בנסיבות מסוימות הרמת מסך ההתאגדות. כך נקבע כי "יהא זה מוצדק להורות על הרמת המסך, מקום שהתאגיד המעסיק נהג בחוסר תום לב כלפי עובדיו והמשיך להעסיקם, בידיעת מנהליו או בעלי מניותיו שאין אפשרות להמשיך ולשלם להם את שכרם וזכויותיהם הסוציאליות" (ע"ע (ארצי) 304-09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - ישראל שיינפלד, מיום 16.2.12). נסיבות אלו אינן מתקיימים במקרה דנן. כמו כן, אין לקבל את טענתו של התובע כי הנתבע עושה שימוש לרעה במסך ההתאגדות שעה שנתבעת 2 חדלה מלפעול והיא ריקה
--- סוף עמוד 100 ---
מנכסים אך הוא בוחר לנהל באמצעותה הליכים כנגדו. בהקשר זה נפסק כי כאשר מעסיק חדל לפעול והוגשה בקשה לפירוק, לאחר תום תקופת העסקתם של העובדים, אין בכך נימוק המצדיק בהכרח הרמת המסך: "ככל שאכן יש ממש בטענות החברה בדבר מצבה הכלכלי הקשה, מדובר במצב דברים שאירע לאחר תום תקופת ההעסקה, ואין לו רלוונטיות כעילה להרמת המסך" (ע"ע (ארצי) 26295-01-16 Tesfalem Tekel נ' ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ, מיום 25.12.17; ראו גם ע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' GOITOM TWELDE, מיום 9.6.20)
274. מעבר לטענה בדבר הרמת מסך, שאין כאמור לקבלה, מוסיף התובע לטעון כי יש לראות בנתבע כמעסיקו הישיר שכן הוא דרש ממנו לבצע עבודות נוספות בכל מיני הקשרים, באופן אישי עבורו ותוך תשלום עבורן באמצעות השכר ששולם מסניף עפולה. טענה זו אין לקבל. התובע עצמו טען בתצהירו כי התקבל לעבודה על ידי נתבעת 2, באמצעות המנכ"ל דאז ומנהל הרשת, וגם במסגרת ההליכים של פירוק נתבעת 2, טען התובע כי היה בפועל עובד של נתבעת 2. מעבר לכך, לא שוכנענו כי התובע ביצע מטלות עבור הנתבע באופן אישי אשר נבדלות ממטלותיו השוטפות כמנהל ברשת. למשל, התובע טוען כי גייס לקוחות ואסף כספים כדי להפקיד בבנק, פעולות שלא היו כלולות לגרסתו בתפקיד מנהל סניף עפולה ונעשו בשירותו האישי של הנתבע. אולם, התובע טוען גם בהרחבה כי היה אחראי על הרבה סניפים, ואין לקבל את הטענה כי גיוס לקוחות עבור הסניפים וגביית כספים אינה חלק מתפקידו כמנהל סניף עפולה או כאחראי על סניפים אחרים. לא ברורה גם טענתו כי פעולות אלו נעשו בשירותו האישי של הנתבע, שכן לא נטען וגם לא הוכח כי הכספים הופקדו בחשבונו האישי של הנתבע להבדיל מחשבון החברות. גם ביחס לסניף מעלות, ככל שאכן התובע לקח חלק במכירת ציוד ומציאת רוכש, לרבות טיפול בגביית הכספים והעברתם לנתבע או לאמו, מדובר בפעילות שוטפת של הסניף ולא בפעילות אישית עבור הנתבע. יתכן והתובע חרג מסמכויותיו המקוריות בסניף עפולה, אך גם לשיטתו בסופו של יום הכל ברשת עבר דרכו. נציין כי טענות אחרות של התובע כי שימש מגשר משפחתי או כנהג עבור הנתבע ומלווה לאירועים לא הוכחו וגם נטענו באופן כללי, כאשר לא הובהר האם האירועים היו קשורים לפעילות הסניפים או להבדיל לעסקים אחרים של הנתבע או משפחתו.