טענת משה לזכאות להשבת השטרות לידיו אינה הגיונית בנסיבות העניין
126. לא רק שמשה נתפס כלא מהימן, גם הטענה לגופה, לפיה היה זכאי להשבת השיקים, אינה סבירה בנסיבות העניין. משה טען ש"כל הצ'קים האלה שניתנו לו כחלק מעין כביטחון היו אמורים לחזור אליי. היו אמורים לחזור אליי כי יש מצבים שהוא לקח ממני צ'קים פעמיים." הטענה אינה מתיישבת עם ההיגיון, שכן מצופה כי איש עסקים מנוסה כמו משה לא ייתן שיק בטרם יקבל בחזרה שיק קודם ולבטח לא מספר רב של שיקים. אולם, כאמור לעיל, וכפי שיפורט בהמשך, לגבי שיק אחד, התברר שיש לדחות התביעה נשוא אותו שיק, עקב העובדה שדב נפרע בגין אותה הלוואה בתביעה קודמת וכעת שב וביקש לבצע שטר נוסף בגין אותה הלוואה.
עדויות בעלי הדין
127. דב טען מסעיף 68 לסיכומיו ל"אופן העדות של מר לוינקרון על דוכן העדים, הפרעות בלתי פוסקות לחקירה והתחמקויות מתשובות נתנו פירוט שקרוב ל, אהה, לא
--- סוף עמוד 23 ---
יודע יש כאן חמש עשרה, עשרים דוגמאות, על על ההתערבות של אדוני בחקירה אדוני אומר לו אתה לא עונה,".
128. דב טען בסעיפים 77 ו-78 לסיכומיו כי מסר גרסה קוהרנטית בכל התביעות.
129. משה טען שדב התקשה בתשובותיו בנושאים שונים.
130. בעניין טענות דב להפרעות לחקירה, יאמר שגם בא כוחו הפריע לחקירת דב:
"כב' הש' הדר: עורך דין סלע,
העד, מר נסיס: אין בעיה,
כב' הש' הדר: אתה יכול לעמוד ליד על הדוכן ולהחליף את העד,"
131. ביהמ"ש קובע כי לשני הצדדים היה קושי ליתן מענה ברור ועקבי בחקירותיהם. אולם, מכיוון שבתביעות השטריות, נטל הבאת הראיות והשכנוע חל על משה, ולנוכח מסקנת ביהמ"ש כי אין ליתן אמון בגרסאות משה, למעט בסוגיות מסוימות שיפורטו בהמשך, די בכך כדי להביא לקבלת מרבית התביעות השטריות.
אי עמידה בנטל הבאת הראיות עקב העדר תיעוד בכרטסות
132. דב טען בסעיף 8 לסיכומיו להעדר התיעוד בכרטסות של הנתבעים בדבר התשלומים להחזר ההלוואות והפנה לסעיפים 70 עד 75 לסיכומיו. משה אישר שלא היה תיעוד.
133. כאמור לעיל, ביהמ"ש כבר נדרש למחלוקת בין הצדדים בתביעות הראשונות.
134. בסעיף 54 לפסק הדין שהפך לחלוט קבע כלהלן:
"54. בין התובע לבין הנתבעים התנהל קשר ארוך שנים שהחל לכל המאוחר בעת מתן ההלוואה הראשונה המתועדת בכתב ביום 25.11.01 והסתיים לכל המוקדם בעת מתן ההלוואה האחרונה המתועדת בכתב ביום 14.7.11. במסגרת יחסים חבריים כטענת הצדדים ניתנו לפחות תשע הלוואות מתועדות בכתובים ושורה ארוכה של הלוואות מוסוות באופן שהתובע משלם עבור הוצאות של הנתבעים (ראה דברי התובע לגבי בקשת הנתבעת כי ירכוש "עבורה מאות אם לא אלפי מוצרים ושרותים" בפרו' 26.5.16 עמ' 115 ש' 27). יצוין שמי מההלוואות לא תועדו בספרי מי מהצדדים."