--- סוף עמוד 50 ---
238. מכיוון שדב אישר כי השטר ניתן כנגד הלוואה בסך של 150,000 ₪, והלווה הוא משה, חוק אשראי הוגן חל ולכן הסכום לחיוב הינו הסך 150,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת השטר לביצוע.
תיק 55707-08-15
239. התביעה הוגשה בגין שטר בסך של 300,000 שנמסר לדב על מנת להבטיח החזר הלוואה על פי הסכם מיום 2.11.2010 במסגרתו דב הלווה למשה סך של 200,000 ₪.
240. משה טען שלאחר שראה כי אינו עומד בתנאי ההלוואה, ביקש מדב כי יאות להמתין עם פירעונה וכתנאי לכך, דב ביקש כי ימסור לידיו שיק חלופי בסך של 300,000 ₪ והבטיח כי ישיב לידי משה את השיק. אולם, דב לא החזיר את השיק. משה טען שמסר שיק המשוך על שם טופאל שמספרו 8000458 בסכום 300,000 ₪.
241. ביהמ"ש קובע כי משה לא הוכיח שפרע ההלוואה באמצעות שטר אחר. אולם, מכיוון שדב אישר כי השטר ניתן כנגד הלוואה על סך של 200,000 ₪ והלווה הוא משה, לנוכח תחולת חוק אשראי הוגן, הסכום לחיוב אמור להיות בגובה קרן ההלוואה.
242. אולם, הנתבעת היא טופאל ולא הלווה משה. מכאן שמעמדה של טופאל הוא ערבה להתחייבות משה. גם בסוגית תחולת חוק אשראי הוגן על הערב, ביהמ"ש דן בתביעות הראשונות. ביהמ"ש הפנה שם לעניין רביצקי (ראה רע"א 1677/15 רביצקי נ' אגוז), וקבע כך :
"89. אמור מעתה שכאשר למושך השטר יש זיקה לעסקת היסוד, יש לבדוק האם התובע עומד בדרישות חוק ההסדרה והאם הלווה נהנה מתחולת החוק. בענייננו, לנתבעת יש זיקה ברורה לעסקת ההלוואה ולו מהטעם שהלווה הוא בעליה.
90. השטר נמשך מחשבונה של הנתבעת לצורך הבטחת החזר ההלוואה ע"י הלווה ומכאן שמהותית מעמדה של הנתבעת הוא כשל ערבה להתחייבויות הלווה. עפ"י סעיף 4 (א) לחוק הערבות, התשכ"ז -1967 "אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב ולא בחמור ממנו". מכאן שיש לחייב הנתבעת באותו סכום בו יחויב הלווה.
91. מכיוון שחוק ההסדרה חל על הלווה שהוא יחיד, ברי שריבית בשיעור של 100% (או 200% כלשון סעיף 3 א להסכם הראשון בזמן) בגין אי החזר ההלוואה תוך 3 חודשים אסורה שכן חורגת מהוראות סעיף 5 או 6 לחוק. מכאן שעל פי סעיף 9 לחוק, בימ"ש רשאי לבטל החיוב בגין הריבית. אין מקום בנסיבות העניין לבטל גם החיוב בסכום הקרן שכן אין מחלוקת לגבי סכום הקרן. זאת מכיוון שהטענה של הלווה היא כי ההלוואה נפרעה. מכאן שאין לחייב הלווה בסכום גבוה יותר מסכום הקרן. מכאן גם