248. לגבי השטר בסך של 100,000 ₪ דב טען ש"זה שיק ביטחון להלוואה של ה- 50 אלף.
ש: איזה הלוואה של 50 אלף, על מה אתה מדבר?
ת: לא יודע על מה אתה מדבר.
ש: השיק של 100 אלף שהכנסת לפה.
ת: זה על ה-50 אלף.
ש: של מה?
ת: על ה- 50 אלף.
ש: איזה הלוואה של 50? זה כבר נדון כבר בבית משפט, ניתן פסק דין, נגמר.
ת: אין לי מושג, אני מסביר לך שזה 50 אלף על 100 אלף, זה הכל."
249. משה טען בסיכומי התשובה שדב "לא ידע לענות על עצם החוסר בהירות בנוגע לצ'קים נשוא תיק 33291/1215 שכן אלו לא ניתנו לידיו כבטוחה בגין הלוואה בסך של שלושים ושלוש אלף דולר, כפי שקבעה רואת חשבון להב, כשאומת עם נתונים אלה לא ידע לענות הכיצד, הגיעו, איך זה עונה לגבי מה ש,".
250. כאמור לעיל, דב טען בכתב התשובה ובתצהירו כי מדובר בהחזר ההלוואה השקלית האחרונה שנתן למשה בשנת 2011. אולם, דב תבע פירעון שטר על פי אותה הלוואה מיום 14.7.21 במסגרת אחת משתי התביעות הראשונות, היא ת.א. 32413-08-14 וביהמ"ש קיבל התביעה. מחוות הדעת של המומחית עולה כי דב לא הציג הסכם זה לצורך ההתחשבנות. ביהמ"ש קובע כי דב לא שייך השיק לאותה הלוואה שכן הוא ידע שכבר נפרע בגין הלוואה זו במסגרת התביעות הראשונות. תשובות דב בחקירתו מלמדות שאין לו מענה הולם בעניין זה.
251. אשר על כן, ביהמ"ש קובע כי דב אינו רשאי להיפרע פעמיים בגין אותה הלוואה ודוחה התביעה גם בעניין השטר בסך של 100,000 ₪ וכך דוחה התביעה במלואה.
--- סוף עמוד 53 ---
תיק 41088-12-15
252. השיק נשוא התביעה בסך 100,000 ₪, מספרו 5158070 וזמן פירעונו ביום 13.5.14. דב טען כי השיק נשוא תביעה זו ניתן במסגרת הסכם הלוואה מיום 28.6.2005, כאשר סכום ההלוואה הינו 17,000 $.
253. דב הסביר בעת מתן עדותו ביום 15.6.20 ששיק זה, הינו אחד ממספר שטרות שהבטיחו פירעון הלוואות דולריות שנתן למשה:
"העד, מר נסיס: כן, אבל ברגע שהשיק הזה, ההלוואה הזאת נכנסה להלוואה של 2009, כן? להסכם של 2009, שעוגן בהסכם של 2009 והשיק הזה היה פתוח בתאריך שלו, כמובן שההלוואה שלו נפרעה, הלוואה ב- 2009, 2004, ו- 2005, שאוגדו תחת הלוואה 2009, לא נפרעו, מימשתי את השיק הזה.