...
העד, מר נסיס: תראה כתוב פה, זה משחזר, זה מתעד את כל ההלוואות הקודמות, כולל את ה- 33, כולל את ה- 17 ו"הלווה מבקש כיום 20 בחודש דצמבר 2009 סכום נוסף של 60 אלף דולר" להלוואות הקודמות יש כבר בטחונות, זה השיקים שהצגתי להם, להלוואה של 60 אלף דולר אין בטחונות, הוא נותן לי שיק של 400 אלף שקל שזה בערך יוצא, כפול 4 זה, יוצא עוד 150, ש-250 אלף שקל זה הערך של ה- 60 אלף דולר, והוא נותן לי ביטחון של עוד 150 אלף שקל שבמידה והוא לא ישיב אותה. "
254. כאמור לעיל, בדיון בטענות משה, הוא הסתמך על ת/משה/1 משנת 2005 לצורך ביסוס הטענה בדבר תשלום הסך של 133,000 $. למשה לא היה מענה מניח הדעת מדוע תוכן ההסכם משנת 2009 שולל טענה זו. כמו כן, כפי שפורט קודם לכן, המומחה בצלאלי קבע שהמילה "חבות" בת/משה/1 זויפה. משה גם לא הסביר מדוע לא הפנה למסמך זה בהזדמנות הראשונה.
255. משה טען להתיישנות התביעה על פי השטר. לעניין טענה זו, ביהמ"ש שב ומפנה לתוכן האמור ב"הואיל השלישי" להסכם ההלוואה מיום 20.12.09 שם נכתב כלהלן:
"והלווה מבקש כיום, 20 בחודש דצמבר 2009 להעמיד לרשותו סכום הלוואה נוסף, ונפרד בסך 60,000 (שישים אלף) דולר ארה"ב, והמלווה אכן מסכים להעמיד ולהעביר לרשות הלווה את הבטוחות שניתנו להלוואה השנייה (בסך 50,000 דולר ארה"ב) וההלוואה הנוכחית בסך 60,000 דולר ארה"ב, כך שכלל הסכומים המיצרפיים של ההלוואות שניתנו עד כה מצד המלווה ונתקבלו ע"י הלווה (בסך כולל ומיצרפי של 210,000 דולר ארה"ב"
256. עוד נקבע באותה הוראה בהסכם, כפי שצוטט קודם לכן, במסגרת הדיון בפסק הדין שנתן ביהמ"ש (כבוד השופט צור) בתביעת הדירה, שסכום החוב מובטח באותה דירה שדב טען כי רק בשנת 2015 גילה כי הוברחה. לכן, יש למנות ההתיישנות, או משך
--- סוף עמוד 54 ---
הזמן הסביר להשלמת תאריך פירעון השטר מאותו מועד ולכן ביהמ"ש דוחה הטענה להתיישנות, או השלמת פרט בשטר בחלוף זמן סביר לכך.
257. ביהמ"ש קובע כי משה לא הוכיח פירעון השטר באמצעות שטר אחר. מכיוון שהלווים הינם משה וטופאל וסכום השטר הינו על סך של 100,000 ₪, לכן, משה חב על פי חוק אשראי הוגן את סכום ההלוואה בסך של 17,000 דולר ואילו טופאל את מלוא סכום השטר.
258. אולם, מאחר ובתיק זה הנתבע הינו משה בלבד, הרי שיש לחייב את משה בלבד בסך בשווי של 17,000 $ אשר יישא תוספת ריבית ממועד הגשת השטר לביצוע.