--- סוף עמוד 51 ---
שהתוצאה היא שאין לחייב את הנתבעת כערבה בסכום גבוה יותר מהסכום בו חויב החייב, דהיינו, הלווה.
92. בימ"ש לא מוצא לעשות שימוש בסמכות רשות המוקנית לו על פי סעיף 9 (ב) לחוק לחייב הלווה, ומכאן גם את הערבה, לשלם ריבית נמוכה יותר, עד גבול המותר. זאת, בשל התחכמות התובע שטען כדי להתחמק מתחולת חוק ההסדרה כי לא נקבעה ריבית והשיהוי הרב בהגשת השטר לביצוע."
243. לנוכח האמור לעיל, ביהמ"ש מחייב הנתבעת היא טופאל בסכום בסך של 200,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת השטר לביצוע.
תיק 33291-12-1
244. מדובר בתביעה בגין 4 שיקים המשוכים על ידי טופאל שלא הוצג בגינם הסכם הלוואה. סכומי השיקים כלהלן:
- שיק מס' 80000101 על סך 100,000 ₪ שמועד פירעונו 14.7.12.
- שיק מס' 80001663 על סך 5,000 ₪ שמועד פירעונו 18.7.13.
- שיק מס' 80001723 על סך 2,500 ₪ שמועד פירעונו 20.7.13.
- שיק מס' 0011931 על סך 7,500 ₪ שמועד פירעונו 23.8.13.
245. דב נחקר ביחס לתביעה זו ביום 15.6.20. תחילה התקשה להסביר מדוע קיבל השיקים בסכומים הקטנים. לאחר מכן טען שמדובר בהלוואות קטנות:
" העד, מר נסיס: אה, כנראה שזה, עוד מימון הלוואה, משהו שלא קשור לכלום, לא יודע, זה מה שנתן לי, במהלך הזמן שהוא היה צריך כספים או משהו אז הייתי נותן לו כספים אבל לאו דווקא חשבוניות, כל מיני הלוואות קטנות כאלה.
246. דב נשאל מדוע "השיקים מסוחרים לכספי סרור ושו"ת עורכי דין?
העד, מר נסיס: מכיוון שאם קיבלתי אותם אני רשאי לעשות מה שאני רוצה בהם, לא?
....
ת: קיבלתי את השיקים האלה בתור תשלום, ושילמתי את זה לכספי סרור ואז כנראה משה לוינקרון ביקש ממני 'אם יש לך חשבונית תן לי אותה' זה הכל, אני לא הכנסתי את זה לשום,
...
ש: רכשת את כספי סרור עבור לוינקרון?
ת: לא, לא,
ש: עבור נסיס רכשת את זה.
ת: לא קשור, זה שיק,
--- סוף עמוד 52 ---
ש: טוב.
ת: שקיבלתי מלוינקרון,".
247. ביהמ"ש לא נתו אמון בגרסת דב שעדותו בעניין זה הייתה מתפתחת וסתורה. לכן, לגבי השיקים שסכומם הכולל 15,000 ₪, לנוכח מכלול הראיות, הקביעה החלוטה של ביהמ"ש כי משה נהג לפרוע חובותיו על דעת דב בתשלומים לנותני שרות עבור דב, ותשובות דב בחקירתו בעניין זה, ביהמ"ש קובע כי מדובר בשיקים שנמסרו לדב לצורך החזר ההלוואות במסגרת ה"תשלומים הזעירים" הנזכרים במכתבו אל משה משנת 2013 (נספח 15 לתצהירו) וחוללו. לכן, אין הם יוצרים חוב נוסף מעבר לחוב שאמורים היו לצמצם.
248. לגבי השטר בסך של 100,000 ₪ דב טען ש"זה שיק ביטחון להלוואה של ה- 50 אלף.
ש: איזה הלוואה של 50 אלף, על מה אתה מדבר?
ת: לא יודע על מה אתה מדבר.
ש: השיק של 100 אלף שהכנסת לפה.
ת: זה על ה-50 אלף.
ש: של מה?
ת: על ה- 50 אלף.
ש: איזה הלוואה של 50? זה כבר נדון כבר בבית משפט, ניתן פסק דין, נגמר.
ת: אין לי מושג, אני מסביר לך שזה 50 אלף על 100 אלף, זה הכל."
249. משה טען בסיכומי התשובה שדב "לא ידע לענות על עצם החוסר בהירות בנוגע לצ'קים נשוא תיק 33291/1215 שכן אלו לא ניתנו לידיו כבטוחה בגין הלוואה בסך של שלושים ושלוש אלף דולר, כפי שקבעה רואת חשבון להב, כשאומת עם נתונים אלה לא ידע לענות הכיצד, הגיעו, איך זה עונה לגבי מה ש,".
250. כאמור לעיל, דב טען בכתב התשובה ובתצהירו כי מדובר בהחזר ההלוואה השקלית האחרונה שנתן למשה בשנת 2011. אולם, דב תבע פירעון שטר על פי אותה הלוואה מיום 14.7.21 במסגרת אחת משתי התביעות הראשונות, היא ת.א. 32413-08-14 וביהמ"ש קיבל התביעה. מחוות הדעת של המומחית עולה כי דב לא הציג הסכם זה לצורך ההתחשבנות. ביהמ"ש קובע כי דב לא שייך השיק לאותה הלוואה שכן הוא ידע שכבר נפרע בגין הלוואה זו במסגרת התביעות הראשונות. תשובות דב בחקירתו מלמדות שאין לו מענה הולם בעניין זה.
251. אשר על כן, ביהמ"ש קובע כי דב אינו רשאי להיפרע פעמיים בגין אותה הלוואה ודוחה התביעה גם בעניין השטר בסך של 100,000 ₪ וכך דוחה התביעה במלואה.
--- סוף עמוד 53 ---
תיק 41088-12-15
252. השיק נשוא התביעה בסך 100,000 ₪, מספרו 5158070 וזמן פירעונו ביום 13.5.14. דב טען כי השיק נשוא תביעה זו ניתן במסגרת הסכם הלוואה מיום 28.6.2005, כאשר סכום ההלוואה הינו 17,000 $.
253. דב הסביר בעת מתן עדותו ביום 15.6.20 ששיק זה, הינו אחד ממספר שטרות שהבטיחו פירעון הלוואות דולריות שנתן למשה:
"העד, מר נסיס: כן, אבל ברגע שהשיק הזה, ההלוואה הזאת נכנסה להלוואה של 2009, כן? להסכם של 2009, שעוגן בהסכם של 2009 והשיק הזה היה פתוח בתאריך שלו, כמובן שההלוואה שלו נפרעה, הלוואה ב- 2009, 2004, ו- 2005, שאוגדו תחת הלוואה 2009, לא נפרעו, מימשתי את השיק הזה.
...
העד, מר נסיס: תראה כתוב פה, זה משחזר, זה מתעד את כל ההלוואות הקודמות, כולל את ה- 33, כולל את ה- 17 ו"הלווה מבקש כיום 20 בחודש דצמבר 2009 סכום נוסף של 60 אלף דולר" להלוואות הקודמות יש כבר בטחונות, זה השיקים שהצגתי להם, להלוואה של 60 אלף דולר אין בטחונות, הוא נותן לי שיק של 400 אלף שקל שזה בערך יוצא, כפול 4 זה, יוצא עוד 150, ש-250 אלף שקל זה הערך של ה- 60 אלף דולר, והוא נותן לי ביטחון של עוד 150 אלף שקל שבמידה והוא לא ישיב אותה. "
254. כאמור לעיל, בדיון בטענות משה, הוא הסתמך על ת/משה/1 משנת 2005 לצורך ביסוס הטענה בדבר תשלום הסך של 133,000 $. למשה לא היה מענה מניח הדעת מדוע תוכן ההסכם משנת 2009 שולל טענה זו. כמו כן, כפי שפורט קודם לכן, המומחה בצלאלי קבע שהמילה "חבות" בת/משה/1 זויפה. משה גם לא הסביר מדוע לא הפנה למסמך זה בהזדמנות הראשונה.
255. משה טען להתיישנות התביעה על פי השטר. לעניין טענה זו, ביהמ"ש שב ומפנה לתוכן האמור ב"הואיל השלישי" להסכם ההלוואה מיום 20.12.09 שם נכתב כלהלן:
"והלווה מבקש כיום, 20 בחודש דצמבר 2009 להעמיד לרשותו סכום הלוואה נוסף, ונפרד בסך 60,000 (שישים אלף) דולר ארה"ב, והמלווה אכן מסכים להעמיד ולהעביר לרשות הלווה את הבטוחות שניתנו להלוואה השנייה (בסך 50,000 דולר ארה"ב) וההלוואה הנוכחית בסך 60,000 דולר ארה"ב, כך שכלל הסכומים המיצרפיים של ההלוואות שניתנו עד כה מצד המלווה ונתקבלו ע"י הלווה (בסך כולל ומיצרפי של 210,000 דולר ארה"ב"
256. עוד נקבע באותה הוראה בהסכם, כפי שצוטט קודם לכן, במסגרת הדיון בפסק הדין שנתן ביהמ"ש (כבוד השופט צור) בתביעת הדירה, שסכום החוב מובטח באותה דירה שדב טען כי רק בשנת 2015 גילה כי הוברחה. לכן, יש למנות ההתיישנות, או משך
--- סוף עמוד 54 ---
הזמן הסביר להשלמת תאריך פירעון השטר מאותו מועד ולכן ביהמ"ש דוחה הטענה להתיישנות, או השלמת פרט בשטר בחלוף זמן סביר לכך.
257. ביהמ"ש קובע כי משה לא הוכיח פירעון השטר באמצעות שטר אחר. מכיוון שהלווים הינם משה וטופאל וסכום השטר הינו על סך של 100,000 ₪, לכן, משה חב על פי חוק אשראי הוגן את סכום ההלוואה בסך של 17,000 דולר ואילו טופאל את מלוא סכום השטר.
258. אולם, מאחר ובתיק זה הנתבע הינו משה בלבד, הרי שיש לחייב את משה בלבד בסך בשווי של 17,000 $ אשר יישא תוספת ריבית ממועד הגשת השטר לביצוע.
תיק 61571-11-16
259. משה טען כי השיק נשוא תביעה זו אינו משויך להסכם הלוואה כלשהי, ואילו מנגד דב טען כי השיק משויך להסכם הלוואה דולרי בסך 33,000$ מיום 15.6.04. סכום השיק נשוא התביעה הינו בסך של 150,000 ₪ שמספרו 51591599 ושזמן פירעונו 1.7.14.
260. דב נחקר ביחס לתביעה זו ביום 15.6.20:
" העד, מר נסיס: כן, זה שיק חלופי שניתן לי במסגרת 3 ההלוואות שנתתי לו, 17, 33, ו-60, לפי דעתי, לא, לפי דעתי זה רק 17 ו-33, אז,
עו"ד חריף: שיק חלופי,
העד, מר נסיס: שיק חלופי והוא לקח שיקים שהיה להם,
ש: איפה כתוב שזה שיק חלופי, איפה חתום לך,
ת: לא יודע,
...
כב' הש' הדר: שניה, אני אומר להקלטה שהתובע הציג לפני הסכם הלוואה מיום 28 ליוני 2005,
....
עו"ד חריף: אבל לא, כתוב כאן שיק 100 אלף, לא 150, מה אתה אומר לי 150? כתוב כאן שאתה צריך לקבל שיק ביטחון 51518070, 100 אלף שקל, זה לא ה- 150, תגיד לי מאיפה ה- 150 הזה שלך.
..
ת: עבור 2 הלוואות של 17 אלף דולר ו- 33 אלף דולר,
...
העד, מר נסיס: עכשיו, השיק שניתן לי במקור, או סדרת שיקים שניתנו לי במקור,
ש: מה זה סדרת שיקים?
..
העד, מר נסיס: אז זה 2 הלוואות שהיו, 33 אלף דולר,
--- סוף עמוד 55 ---
....
העד, מר נסיס: עכשיו, עבור 2 ההלוואות האלה שהיו עתיקות קיבלתי שיקים לפירעון בזמן עתידי מסוים, הזמן העתידי הזה הגיע כבר,
....
העד, מר נסיס: אני קיבלתי שיקים שהמועד שלהם הגיע והם, לא הפקדתי אותם כי היה ביננו סידור שממתינים, אז אמרתי לו 'משה מה עם הבטוחות ל- 33 אלף ול- 17 אלף דולר' אז הוא אומר 'אין בעיה, אני אתן לך שיק והפעם אני לא ממלא את התאריך מכיוון שאני לא רוצה שזה יחזור על עצמו הקטע של פירעון, תפקיד אותו חס וחלילה אם אני לא מחזיר לך את הכסף', זה השיק של ה- 150 אלף שקל. "
...
עו"ד חריף: ולא החתמת את לוינקרון על כלום, על כל הסיפור הזה אין חתימה אחת של לוינקרון?
העד, מר נסיס: ממש לא צריך, יש לי שיקים."
261. משה לא הוכיח הטענה כי החליף השטר נשוא התביעה בשטר אחר ונטל הבאת הראיות בעניין זה חל עליו.
262. משה שב וטען להתיישנות התביעה על פי השטר. לעניין זה ראו הדיון הקודם שיפה גם לעניין תביעה זו בגין שטר שנועד להבטיח החזר הלוואה דולרית. לכן, ביהמ"ש דוחה הטענה להתיישנות גם בעניין תביעה זו.
263. בהתאם להסכם ההלוואה, הלווה של הסך של 33,000 $ הינו משה. לכן, חל חוק אשראי הוגן והסכום לחיוב הוא סכום ההלוואה בסך של 33,000 $, סכום אשר יישא תוספת ריבית ממועד הגשת בקשת הביצוע.
תיק 49639-05-17
264. השיק נשוא תביעה זו, הינו שיק המשויך להסכם הלוואה מיום 20.12.09. סכום השיק הינו 400,000 ₪, מספרו 0010096 וזמן פירעונו 1.6.14.
265. דב התייחס לתיק זה בדיון מיום 15.6.20 כאשר נשאל לגבי השיק בסך של 100,000 ₪, מדוע גם הגיש השיק נשוא התביעה כאן.
266. משה לא הוכיח הטענה כי החליף השטר נשוא התביעה בשטר אחר ונטל הבאת הראיות בעניין זה חל עליו.
--- סוף עמוד 56 ---
267. משה שב וטען להתיישנות התביעה על פי השטר. לעניין זה ראו הדיון הקודם שיפה גם לעניין תביעה זו בגין שטר שנועד להבטיח החזר הלוואה דולרית. לכן, ביהמ"ש דוחה הטענה להתיישנות גם בעניין תביעה זו.
268. מכיוון שלא הוכח פירעון השיק באמצעות שיק אחר, ומכיוון שהשטר נמסר לצורך הבטחת החזר הלוואה, והלווים הינם משה וטופאל, אך הנתבע הינו משה בלבד, ביהמ"ש מחייב משה על פי חוק אשראי הוגן לשלם הסך של 60,000 דולר אשר יישא תוספת ריבית ממועד הגשת בקשת הביצוע.
תיק 51695-04-18 תביעת משה נגד דב
269. כאמור לעיל, ביהמ"ש שמע באותה מסגרת דיונית, גם את תביעת משה נגד דב שכתבי טענותיה נסקרו קודם לכן. להלן הכרעה בטענות השונות.
משה לא ידע להציג החלטה על עיכוב הליכים
270. משה נשאל מספר פעמים אם יכול להציג החלטה על עיכוב הליכים ולבסוף ביהמ"ש הפנה אליו השאלה:
"העד, מר לוינקרון: אני רוצה להיזכר במה מדובר, אני לא יודע במה מדובר. אני יודע ש,
כב' הש' הדר: אבל זו תביעה שלך, אדוני, עם כל הכבוד.
העד, מר לוינקרון: לא, בסדר, בוא נעשה כזה דבר. מה שקרה שם זה ככה, הגשנו, אני ועורך דיני הגשנו התנגדות לביצוע שטר. היה מצב שכנראה פספסנו ביום אחד בהגשת ההתנגדות ואלה מיהרו להוצל"פ כדי להוציא הודעה שאני חייב את הכסף בגלל שפספסתי ביום אחד בהגשה של ההתנגדות. סוכם בין עו"ד אייל למר סלע שהם מסכימים לכך ביניהם, היה פה איזה מסמך אני חושב גם, הם מסכימים ביניהם שהם לא ימשיכו עם הנושא של הליכי הגבייה, שילמתי כופר, הוא תפס לי בחשבון איזה 6,000 ₪. הוא ראה שם שיש 6,000 ₪, הוא אמר לי 'תעביר אותם אליי'. שילמתי לו 6,000 ₪, לא הוציא לי חשבונית עד היום, דרך אגב, על הסכום הזה,"
כב' הש' הדר: טוב, נסתפק בזאת.
העד, מר לוינקרון: והוסכם ביניהם שיהיה עיכוב הליכים. כעבור 10 חודשים אני פתאום מגלה,
כב' הש' הדר: טוב, אדוני, אני מצטער. אני חייב לאזן ביניכם, נתתי לך להאריך ולהאריך, אתה אמרת לי אין החלטה על עיכוב הליכים, יש הסכמה בין שני עורכי הדין. התשובה נשמעה."