18. "פרסום עיתונאי" איננו פרסום בעיתון בלבד. אין זה הכרח כי המפרסם יישא תעודת-עיתונאי או שיועסק בידיו של כלי-תקשורת. "התשובה לשאלה אם נכון להחיל במקרה מסוים את הגנת העיתונאות האחראית", קבע בית-המשפט העליון, "צריכה להיגזר מאופי המידע שפורסם – אם נושא הוא אופי עיתונאי אם לאו– ולא משאלת זהות המפרסם. פרסום אשר דומה במהותו לפרסום עיתונאי (היינו: פרסום שיש בו משום הבאת מידע מְחַדֵּשׁ לציבור), עשוי לזכות בהגנת העיתונאות האחראית, כפוף לכך שהוא ממלא את יתר התנאים הנדרשים בהגנה זו" (שם, בעמ' 769. הסוגריים והניקוד הם במקור).
19. הדעת נותנת כי גדריה של "עיתונאות אחראית" לפי סעיף 15(2) לחוק איסור לשון-הרע דומים, אם לא חופפים ממש, למרכיבי-ההגנה שיבקש לו פרסום עיתונאי, הפוגע בפרטיות, מכוחו של סעיף 18(2)(ב) לחוק הגנת-הפרטיות (ע"א 5653/98 פלוס נ' חלוץ, פ"ד נה(5) 865, 891 (כבוד השופט מישאל חשין) (2001). להבדלים בין הוראות-החוק ראו את דבריו של כבוד הנשיא אשר גרוניס בדנ"א 2121/12 דיין-אורבך הנ"ל, [פורסם בנבו] בעמ' 734; וכן את עמדתו של השופט רובינשטיין, שם, בעמ' 816). בתמצית נבקש אפוא ממפרסם של כתבה, הפוגעת בפרטיות, כי יעשה זאת בשם "ערכים ואינטרסים אשר החברה מכירה בחשיבותם" וינהג לפי אמות-מידה ראויות של אתיקה מקצועית ושל מקצוענות, המצופים ממי ששולח את ידו בעיתונאות.
20. בקוראנו דרישות אלו אנו באים, כמו מאליו, אל אותם מושגי-"שסתום" ובהם דובר בחלקם הקודם של הדברים. האינטרסים, שעל הפרסום לשרת, הרי הם תכליתו של הפרסום. על זו להיות ראויה. עליה לקיים את מבחניה של תכלית ראויה, כפי ששאלנום מן המשפט הציבורי. ראשון, מבחן-האינטרס, מבקש להתחקות על הערכים ובשמם נעשה הפרסום. פרסום, הפוגע בפרטיות, יצלח את המבחן הזה אם יתברר כי הוא נועד לשרת ערכים, שהציבור מכיר בחשיבותם.
21. שנייה נבחנת שאלת-הנחיצות, כלומר השאלה אם האינטרס הלגיטימי, שבשמו נעשית הפגיעה, הוא חשוב מספיק להצדקתה. המענה מחייב הידרשות למשקלו, בנסיבותיו של המקרה, של כל אחד מן הערכים המתחרים. באחת הפרשות הסביר הנשיא ברק כי ככל, שהערך הנפגע הוא מרכזי יותר וככל, שמשקלו רב, כך יידרש הערך הנגדי, זה שבשמו נעשית הפגיעה, להיות חשוב יותר והצורך לקדמו – דחוף וחיוני יותר: "אמָּת המידה לבחינת השאלה עד כמה חשוב הוא הצורך להשיג את המטרות המונחות ביסוד [הפגיעה], הינה אם [פגיעה זו] מגשימ[ה] מטרה חברתית מהותית (substantial) או צורך חברתי לוחץ. זו גישתנו להיקף פריסתו של הדיבר 'תכלית ראויה'" (בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פ"ד סא(1) 619, 700 (2006). הסוגריים העגולים הם במקור). ראו, עוד קודם לכן, את דבריו של כבוד השופט יצחק זמיר בבג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 273 (1999)).