זהו, ביסודו, רעיון של מאזן-ערכים, המניח על כפות-המאזניים כל אחד מהעקרונות המתחרים ובודק איזה מהם חשוב וחיוני יותר לחברה, בנסיבותיה של התחרות. מותר, עם זאת, לשאול מדוע שלא להוסיף ולהתחשב, כבר בשלב זה של הבחינה, במידתה של הפגיעה בערך הנפגע. כלום אין זה נכון לומר כי אינטרס, הפוגע עמוקות בערך הנפגע, נדרש להיות נחוץ וחיוני יותר מאינטרס, המסב לו פגיעה קלה בלבד? עמדה דומה הועלתה, בדעת-מיעוט, באחת הפרשות החוקתיות החשובות, שבאו לפניו של בית-המשפט העליון. שם הוצע כי הערך הפוגע "צריך שיהא חשוב דיו כדי שיצדיק פגיעה בזכות יסוד מוגנת, בהתחשב במהותה של הזכות ובעומק הפגיעה בה" (בג"ץ 466/07 ח"כ גלאון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סה(2) 1, 75 (כבוד השופט אדמונד א' לוי) (2012). ההדגשה הוספה). נכתב כי כבר "בשלב בדיקתה של התכלית, יש לאמצעי משקל מתוך שהוא עשוי ללמד על נאותותה של [ה]מטר[ה]. [בבחינת-התכלית] יש להביא בחשבון, בין היתר, את מידת גורפותם של ההסדרים הפוגעניים ואת משך תחולתה של הפגיעה" (שם, בעמ' 78. ראו גם ההפניות, שם, ליעקב בן-שמש "זכויות חוקתיות, הגירה ודמוגרפיה (בעקבות בג"ץ חוק האזרחות והכניסה לישראל)" משפט וממשל י 47, 59 (2006) ולברק מדינה ואילן סבן "זכויות האדם ונטילת סיכונים: על דמוקרטיה 'תיוג אתני' ומבחני פסקת ההגבלה (בעקבות פסק דין חוק האזרחות והכניסה לישראל)" משפטים לט 47, 89 (2009)).
השאלה המדוברת התעוררה בספרות המשפטית ובשיטות-משפט אחרות (לניתוח מקיף של הסוגיה ראו ברק מידתיות במשפט לעיל, מעמ' 344). מקור הספֵק הוא בכך, שהתייחסות למידתה של הפגיעה עומדת במרכזה של שאלת-המידתיות, הנבחנת לכאורה בנפרד משאלת-התכלית. במשפט הציבורי די בתשובה שלילית לשאלת-נאותותה של התכלית לייתר את העיסוק במידתיות. לפי ההלכה הפסוקה, בסוגיות של משפט ציבורי נותרת ההתחשבות במידת-הפגיעה נחלתו של המבחן השלישי של מידתיות, זה שמוקדש למאזן של תועלות, לבדו. שאלה היא כלום במשפט הפרטי, בעת פירושו של חוק העוסק בתחרות בין עניניהם של פרטים ולכל היותר שואל מושגים ודרכי-ניתוח מן ההלכה בענינים החוקתיים, יש מקום להצבתו של גבול כה חד.
22. ברור כי אין לבלבל בין שני היסודות הללו – של תכלית ושל מידה. כל אחד מהם משיב על שאלה אחרת ואפשר כי בכך מצוי העיקר. ענין-הנחיצות מתחקה על תכליתה של הפגיעה, באספקלריה של הערך הפוגע. המידתיות עוסקת באמצעי, שננקט בקידומו של הערך המתחרה. להשקפתי, חשיבות רבה נודעת לשאלה היכן, בנסיבותיו של מקרה נתון, נכון להציב את מרכז-הכובד של ההכרעה – אם בסוגייה של נאותות-התכלית ואם בסוגייה של האמצעי, שנבחר בקידומה של תכלית זו. הטעמתו של המיקום ה"גיאומטרי" הנכון במרחב של הניתוח המשפטי היא, לשיטתי, יסוד-מוסד בגיבושה של הכרעה נכונה, בהנמקתה ובקביעתן של תרופות מתאימות לפגיעה אשר התחוללה.