ראשית, שלא כמו בעת הפרסום הכפוי ב-"mako", כשפרסמה התובעת בעצמה את ההיריון היה זה מתוך בחירתה החופשית. עיקר הוא, בעינַי, כי אף אם בשלב מסוים מחליט אדם, במודע וברצון, לוותר על פרטיותו אין הדבר משמיע כי קודם שהוא עשה כן לא עמדה לו הזכות הזו ועל כן כי כל פרסום כפוי לא יכל לפגוע בה. זו, הלא, היא תמציתו של עקרון-ההסכמה. יכול אדם להסכים כי צד שלישי יפרסם את המידע שעל אודותיו. יכול הוא "להסכים" עם עצמו על הפרסום. עד שלא עשה כן אין הסכמתו קמה, אף לא באורח משתמע ואף לא בראייה לאחור. דומני כי אפשר היה לחדול מן הבירור כבר לפי הטיעון הזה והוא התמצית המחזיקה את העיקר: אדם רשאי לוותר על פרטיותו לפי רצונו, אפילו למטרת-רווח. ברם עד שהוא לא עשה כן, עומדת לו הפרטיות הזו. האפשרות כי הוא יוותר עליה בעתיד, אפילו תמורת-כסף, אינה מכשירה את הפגיעה בידיו של מפרסם, שלא קיבל את הסכמתו של בעל-הזכות. בלשונה הקולעת של התובעת: "כל ידוען בוחר לפי הדרך שלו מתי לפרסם ומתי לא, זה הילדים שלהם, שכל אחד יחליט לעשות מה שהוא רוצה" (פרוטוקול, בעמ' 29, ש' 28-27). אמת, הנתבעות לא קיבלו בשום שלב את הסכמתה של התובעת לפרסום. אדרבה, לו מן ההכחשה שהובאה מפיה – בין שהיו בה דברי-אמת ובין שלא – היה על הנתבעות להבין כי אין התובעת מסכימה לפרסום.
היו עוד הבדלים בין הנסיבות, שלעת-הפרסום הכפוי לבין אלו, המאוחרות לכך. בין לבין, ביום 20.12.2018, התחתנו התובעת ובן-זוגה. אז גם התברר לתובעת כי הבעיה הרפואית, שממנה היא חששה, נפתרה. היא העידה: "אני לא פרסמתי שום ידיעה שאני בהיריון בעצמי [אלא] רק לאחר החתונה שלי. לאחר החתונה כן, פרסמתי שאני בהיריון. אני בחרתי מתי לפרסם אותו, לאחר שנודע לי שהקריש דם והבעיה הרפואית שהייתה לי נעלמה. עשיתי פרסום של ההיריון כשאני ובעלי החלטנו שזה הזמן המתאים. פרסמנו את ההיריון בתמונה ב'אינסטגרם'" (שם, בעמ' 39, ש' 10-6 וש' 33-32; עמ' 40, ש' 21-22).
37. שלישית, אף שאיני רואה פסול בדבר משום מרכזיותם של עקרון-ההסכמה ושל השליטה במידע, ממילא לא הוּכחה לפנַי, מן הבחינה העובדתית, טענתן של הנתבעות כי התובעת ביקשה לתזמן את הפרסום למועד, שבו היא תוכל ליחצֵן באורח מיטבי את בית-העסק של חמהּ. התובעת העידה ולא נסתרה כי תיוג-המסעדה, שבבעלות-אביו של בן-זוגה, בפרסום העצמי על אודות ההיריון לא נועד להשתמש בהיריון למטרה עסקית. "אני הייתי באותו רגע במסעדה", היא העידה, "ואז דיברנו בדיוק עם המשפחה, קיבלתי את הבשורה מהרופא שהקריש דם שלי נעלם, וגם ככה ראיתי כבר את כל העניין התקשורתי שבגללכם נהיה סביב ההיריון שלי, והחלטתי לפרסם את זה" (שם, מעמ' 40, ש' 30). היא נשאלה: "היית במסעדה במקרה, ובמקרה תייגת את זה שם?" והשיבה, בלי שנסתרה: "חד משמעית כן" (שם, בעמ' 41, ש' 6-5).