38. אפשר, בתוך כך, כי טענת-ההגנה בענינו של הפסול ברווח, שביקשה התובעת להפיק לעצמה חותרת, גם מן הבחינה העקרונית, מתחת לרגליה-היא. באחת הפרשות הציע בית-משפט זה כי דווקא יסוד שכזה – שלילתו של רווח מנושא-הפרסום – הוא שמכשיר את הקרקע לקביעה כי פרטיותו של הלה נפגעה. כתב כבוד השופט חגי ברנר:
"התובע טוען כי הפרסום נעשה לשם רווחיה של הנתבעת, שכל עיסוקה הוא בפרסום תמונות של ידוענים. בענין זה מקובלת עליי טענתם של הנתבעים לפיה יש לפרש באופן מצמצם את הוראת סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות כך שהיא תחול רק כאשר הפגיעה בפרטיות של הנפגע, לא רק שנעשתה לשם השגת רווח על ידי הפוגע, אלא שבנוסף לכך, היא מנעה מהנפגע טובת הנאה כלכלית שיכול היה להשיג לעצמו, שאם לא כן, כל פרסום של צילום בעיתון ייחשב כפגיעה בפרטיות של המצולם, שהרי עיתונים נמכרים למטרת רווח. בעניננו, הפרסום לא מנע מהתובע טובת הנאה כלכלית כלשהי" (ת"א (שלום תל אביב-יפו) 59627/06 ריבה נ' בוצ'צ'ו, בפסקה 13 לפסק-דינו (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 19.11.2008). ההדגשה הוספה).
39. זה המקום להתייחס לעוד טענה אחת של הנתבעות והיא כי התובעת בוחרת, כדבר שבשגרה, לוותר על פרטיותה ולשתף את הציבור בפרטים אינטימיים מחייה. דומה כי לא היה ניסיון שלא נעשה, בחקירתה הנגדית של התובעת, לעמתה עם ענינים שכאלה ובין השאר: "את מעלה ב'סטוריז' ב'אינסטגרם', דברים של החיים הפרטיים שלך"; "לחשוף ילדים קטנים, הילדה שלך היא קטנה. יש ידוענים שבוחרים לא לחשוף את הילדים שלהם"; "את מפרסמת דברים שהם מאוד פרטיים ואינטימיים"; "את ובעלך מדברים [בפומבי] על חיי המין שלכם"; "לא הפריע לך שיצפו בזה הקרובים שלך? המשפחה? אולי הבת שלך בעוד שנים?"; "את התבטאת, בין ב'אינסטגרם' ובין בראיונות, בקשר לבגידות שהיו לבעלך בך"; "בסרטון עם הבת הקטנה שלך, ש[בן-זוגך] מדבר איתה, הוא כינה אותך במילה לא יפה" (פרוטוקול, בעמ' 29, ש' 7-4 וש' 26-22; עמ' 30, ש' 6; עמ' 32, ש' 11; עמ' 33, ש' 22-21; עמ' 34, ש' 2-1; עמ' 36, ש' 22-21). אלא, שאפילו היו כל אלה דברים של אמת צרופה – ואינני קובע מאום בנדון – אין הם משמיעים, בשום פנים, כי אין להכיר בזכותה של התובעת לפרטיות. אין פירושם כי החלטתה של התובעת לוותר על מידה של פרטיות בענינים, במֵדיה או במועדים הנראים לה, שוללת ממנה את עצם זכותה לפרטיות בנסיבות אחרות. כפי שכתבתי בראשית-הדברים, ויתורו של נושא-הזכות לפרטיות על היבטים אחדים הימנה אינו שולל הכרה בה בדברים שמחוץ לאותו ויתור.