גם מבחנה של רגישות, ככלל, לזכויות-הפרט התקיים, גם אם לא בלי "חריקות". מְצַעֵר היה לקרוא בעמדתן המשפטית של הנתבעות את הקביעה ולפיה על ידוענים לוותר, הלכה למעשה, על רצונם בפרטיות, בייחוד משעה שהם נהנים מתרומתם של מדורי-ה"רכילות" לענינם. עמדה כזו אינה משמיעה אבחנה משפטית המחויבת לרעיון-הפרטיות; אבחנה בין מה שמותר לפרסם לבין מה שאינו ראוי לפרסום מחמת-פגיעתו בפרטיות. אלא שמנגד יש לתן משקל לעמדת-הנתבעות כי לא "בכל מחיר" הן היו עומדות על פרסומו של דבר-ההיריון. כפי שכתבה נתבעת 3, לוּ פנתה התובעת לנתבעות מבעוד מועד וביקשה שלא יפרסמו, נשקל היה שלא לפרסם. ראָיה נוספת לדבר מצויה בהימנעות המקורית מפרסומו של המידע, שהגיע לידיעתה של גב' הללי-אברהם. ענין זה מאפשר לצלוח, גם אם שלא באורח חלק לחלוטין, את מבחנה של רגישות לזכויות-הפרט כרעיון יסודי של שיטת-המשפט שלנו.
אל המידתיות. קשר רציונאלי בין עצם-הפרסום לבין קידום-הערכים שבשמם הוא נעשה – נהיר כמו מעצמו. בזאת מתקיים מבחנה הראשון של מידתיות. למבחן השני – חיפוש אחר אמצעי פוגעני פחות – כלומר אחר פרסום, שעיקריו דומים אך פגיעתו בפרטיותה של התובעת מעטה מזו שבפרסום המדובר – יפה, בהשאלה, הממרה הידועה: "אין חצי היריון". טול מן הפרסום את דבר-ההיריון ונטלת ממנו את מהותו. אינני יכול לחשוב על פרסום, שיביא לידיעת-הציבור את המידע שבכתבה אך יעשה זאת בדרך, שפגיעתה בפרטיותה של התובעת קלה יותר.
44. פני-הדברים הם שונים לחלוטין בהידרש למאזן-התועלות המאפיין, בנסיבותיו של המקרה, את התחרות בין ערכים. בין, שמאזן כזה יתייחס לנחיצותם של הערכים הפוגעים – בבחינתה של תכלית-הפגיעה ובין שיתייחס למידתה של הפגיעה – לפי המבחן ה"צר" של מידתיות, אין בידן של הנתבעות לצלחו. לדעתי, המשקל המונח על כף-הפרטיות הוא, במקרה זה, כבד מזה של הערכים אשר על הכף הנגדית.
בפרסומו של דבר-היריון, בייחוד של אישה, שלא רק נפשה מעורבת בדבר כי אם גם האינטימיות של גופה ובייחוד אל מול ההיבטים הרפואיים-בריאותיים הכרוכים בדבר, הזכות לפרטיות היא זכות כבדת-משקל במיוחד. "ה[פגיעה בפרטיות של אדם]", כתבה כבוד השופטת דפנה ברק-ארז, "מתעצמ[ת] כאשר מדובר על נושא שקשור במידע בריאותי על אודותיו, שהוא אינהרנטי לצנעת הפרט" (רע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים משרד הביטחון, בפסקה 42 לפסק-דינה (פורסם באתר הרשות השופטת, [פורסם בנבו], 5.11.2017)). "מידע אודות מצבו הבריאותי של אדם", הטעים כבוד השופט צבי זילברטל, "הוא היבט מובהק ומרכזי של צנעת חייו. מידע שכזה מצוי בליבת הזכות לפרטיות, וגילויו ללא הסכמת בעל המידע, מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו. הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיותו של המשיב היא חמורה, מעצם העובדה שמדובר במידע בדבר מצבו הרפואי. [יש] עניינים שמטבעם קשורים באופן עמוק לצנעת הפרט (כגון מצב נפשי או עניינים הנוגעים לחיי המין)" (רע"א 482/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, בפסקה העשירית להחלטתו (פורסמה באתר הרשות השופטת, [פורסם בנבו], 23.4.2013. ההדגשה והסוגריים העגולים הם במקור). "נאחז את השור בקרניו", קבע גם השופט רובינשטיין, "ברי לכל כי פרטים רפואיים מצויים בליבת הפרטיות, ועל כן יש לצמצם במידת האפשר את חשיפתם. ברי כי נושאים רפואיים מצויים בליבת הפרטיות; על כך לא יתכן חולק" (רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' לוין, בפסקאות ב' ו-ה' לפסק-דינו (פורסם באתר הרשות השופטת, [פורסם בנבו], 13.10.2009)). "ישנם תחומים", הוא כתב בפרשה נוספת, "המצויים באינטימיות של כל אדם, ומרבית בני אנוש – אין צורך בסטטיסטיקות כדי להידרש לעניין שבנסיון החיים היומיומי – נפגעים מאוד מכיבוס כביסתם האישית והאינטימית בפומבי. הדברים נוגעים הן למצב בריאותם של הנוגעים בדבר והן ליחסיהם בתוך משפחתם" (ע"א 438/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), בפסקה ו' להחלטתו (פורסמה באתר הרשות השופטת, [פורסם בנבו], (6.2.2014)). גם כבוד השופטת אסתר חיות לא חסכה מלים בהדגישה: "ברמה הבסיסית ניתן לומר כי הזכות לפרטיות יכול שתתייחס למידע או לנתונים הנוגעים באופן מובהק לפרט ולו בלבד. עם מידע או נתונים כאלה נמנים מצבו הרפואי וכדומה" (בג"ץ844/06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז, פ"ד סב(4) 167, 208 (2008)).