דבר-היריון הוא מגרעינה של הזכות לפרטיות. הוא יורד אל שורשיה. מעטים כמותו ענינים, המצויים קרוב ללבה של הזכות לפרטיות. לא.נשים, המבקשות ומבקשים שלא לגלות בפומבי את דבר-ההיריון, נחוצה הזכות הזו עד מאד. ההיריון כרוך בנימי-הנפש ובמרכיבי-הגוף. הוא עשוי להיכרך בידיעה על העבר, לרבות זה המיני. הוא מצוי במרכז-ההוויה. הוא משליך על העתיד, קרוב ורחוק כאחד. ניכר בו ערכה הנורמטיבי הנישא של פרטיות והתבטא, בייחוד, בעיגונה בחקיקת-היסוד שלנו – עיגון, שלעצמו הוסיף למשקלה של זכות זו (ברק-ארז וגלעד זכויות אדם לעיל, בעמ' 28). בייחוד נכונים הדברים כל עוד נסתר ההיריון מן העין. כמו לזאת נכתבו דבריו היפים, בכל הכבוד, של השופט סולברג לאמוֹר:
"החרדה מפני הפגיעה האפשרית בחופש [הביטוי] עומדת אל מול היראה להתיר פלישה אל דל'ת אמותיו של היחיד. 'אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין' (בבלי, תענית ח, ע'ב) במה שנוגע לעולמו הפנימי-האישי של האדם. היציאה לאוויר העולם בטרם עת וללא הסכמה מלאה של האדם עלולה להחריב עולמות ממש" (ע"א 8954/11 פלוני הנ"ל, [פורסם בנבו] בעמ' 722).
45. נדרש אפוא טעם טוב במיוחד להפרתה של הזכות לפרטיות בכל הנוגע להיריון. על ההפרה לשרת מטרה חברתית מהותית במיוחד או צורך חברתי, שמידת-נחיצותו גבוהה. לפי ביטויָם בנסיבותיו של המקרה המסוים העומד לבחינה, לא מצאתי כי איזה מאלה התקיים במידה מספקת בערכים ובשמם נפגעה הפרטיות.
הזכות לחופש-ביטוי, אין לכחד, היא מיסודותיה של האוטונומיה של הרצון החופשי – מערכי-הבסיס של המחשבה הליבראלית. הזכות לחופש-התקשורת היא מאדניה של השיטה הדמוקרטית. הזכות לביטוי מסחרי חשובה בייחוד למי, שביטוי הוא לו עסק ומקור-פרנסה. הערך הציבורי שבזרימה חופשית של מידע גם הוא מעיקריה של שיטתנו. מידע חופשי נחוץ לפיתוחה של האישיות. הוא נדרש לחישובה של ההתנהלות במרחב האישי והציבורי. הוא חשוב לתחושתם של אנשים כי הם חיים בחברה חופשית ופתוחה. הוא חיוני להחלפתם של רעיונות ב"שוק-המחשבות" של בני-החברה.
אולם, ערכים אלה אינם נושאים עמם את אותו המשקל בכל מקרה ומקרה, שבו יש לאזנם את מול ערך מתחרה. אין הם מגלים את אותה מידה של נחיצות, תהאנה הנסיבות אשר תהאנה. שוב יפים הם דבריו של השופט סולברג אשר מצה:
"ראשית חכמה באיזון הראוי בין הזכות לפרטיות לבין חופש הביטוי, היא בבחינת מידת התאמתה של הזכות הנדונה לרציונאלים העומדים בבסיסה. בהתאם, תיבחן תחילה מידת התרומה של הביטוי לשיח הציבורי, אל מול עוצמת הפגיעה בזכות לפרטיות. לביטוי אשר מידת תרומתו לשיח הציבורי היא רבה, תינתן עדיפות על כפות המאזניים החוקתיות ביחס לפגיעה ברמה בינונית בפרטיות; פגיעה בליבת הפרטיות, תזכה להגנה מפני פגיעה ברמה בינונית בחופש הביטוי. אכן, ענין הקובע ברכה לעצמו [כלומר: מצוי בקטגוריה נפרדת] הוא קיומה של פגיעה מקבילה, דומה בעוצמתה, דוגמת התנגשות בין ביטוי אשר מידת התרומה שלו לשיח הציבורי היא רבה, ופגיעתו בליבת הפרטיות היא קשה. האיזון הראוי לפי גישתי הוא זה: העדפת פגיעה בשולי הזכות לפרטיות חילופֵי פגיעה בליבת חופש הביטוי, והעדפת פגיעה בשולי חופש הביטוי חילופֵי פגיעה בליבת הזכות לפרטיות" (ההדגשה והניקוד הם במקור).