בְּמה, שרלוונטי מאד לעניננו, הוסיף בית-הדין האירופי וקבע כי אפילו שיתוף-פעולה קודם של נושא-הפרסום עם כלֵי-התקשורת איננו מצדיק לשלול הימנו את זכותו לפרטיות ואת הכוח להתגונן מפניהם של פרסומים פוגעניים:
"[T]he mere fact of having cooperated with the press on previous occasions cannot serve as an argument for depriving the party concerned of all protection against publication of the report or photo at issue" (Id, § 92).
על יסודותיו של איזון הולם זה בין הזכות לפרטיות לבין חופש-הביטוי שב בית-הדין האירופי וחזר בשורה של פרשות מאז. ראו, מן העת האחרונה: Hurbain v. Belgium, no. 57292/16, 22 June 2021 (הועבר לדיון בהרכב מורחב (Grand Chamber) ביום 11.10.2021).
49. גם בבריטניה, שבה כפופים בתי-המשפט לפסיקתו המחייבת של בית-הלורדים (היום: בית-המשפט העליון) עוד קודם שהם כפופים (או היו כפופים) לפסיקותיו של בית-הדין האירופי, נקבעה הלכה דומה. בשנת 2004 הונח לפניו של בית-הלורדים ענינה של הדוגמנית הידועה, דוגמנית-"על", נעמי קמפבל, שתמונותיה אשר צולמו ללא ידיעתה ומידע על השתתפותה בפגישות של "מכורים אנונימיים" פורסמו בעיתון. תביעה לפיצויים, שהגישה ידוענית זו בעקבות כך נגד העיתון הוליכה – אמת – לפרסומם בו של מאמרים נוספים, אגרסיביים למדי, שתקפוה על שהיא "מייללת" על פגיעה בפרטיותה ועל דאגתה לפרטיותם של ידוענים. "אם גב' קמפבל מבקשת לחיות כנזירה", סיכם אחד המאמרים במה שמזכיר, גם אם בחוסר-נימוס, את עמדתן של הנתבעות אשר לפנַי, "היא מוזמנת להצטרף למנזר. אם, לעומת זאת, היא מבקשת ליהנות מחיי-הזוהר, עליה לקבל את כל מה שבא עם זה" ("If Naomi Campbell wants to live like a nun, let her join a nunnery. If she wants the excitement of a show business life, she must accept what comes with it").
הערכאה הראשונה בבריטניה קיבלה את התביעה ופסקה פיצוי. בית-המשפט לערעורים הפך את החלטתה. דעת-הרוב – שלושה שופטים מול שניים – בבית-הלורדים לא מצאה מקום להיעתר לערעורה של הדוגמנית. פה אחד הכיר בית-הלורדים בזכות לפרטיות (ליתר-דיוק, במניעתו של "פרסום אסור של מידע פרטי") כחלק מזכותו של אדם לכבוד ולאוטונומיה; אך גם בערך המתחרה של חופש-הביטוי. שני ערכים אלה, נקבע, הם יסודות חיוניים – במשפט המקובל ובדין האירופי גם יחד – בהגנה על החירויות במדינה דמוקרטית. אף לא לאחד מהם קנויה עדיפות על פניו של האחר. יש לאזן בינם. לערכים הללו תחולה הן במשפט הפרטי והן בתביעות נגד רשויות-הציבור. בלשון-המקור: