45. רשות ניירות ערך התייחסה לפרקטיקה של הסכמות בין החברה לבין נושאי המשרה בה לגבי תיחום הפעילות של כל אחד מהם. היא לא שללה אותה ועמדה על החשיבות של גילוי מפורט אודות קיומם ומהותם של הסדרים כאלה לאור השלכתם על סוגיית ההזדמנות העסקית. בעמדת סגל משפטית מספר 101-20: גילוי בדבר הסדרי תיחום פעילות, 12.10.2015 נאמר כי:
"בשוק ההון הישראלי קיים שיעור לא מבוטל של נושאי משרה, בעיקר כאלו שהינם גם בעלי שליטה בחברה, שלהם עסקים פרטיים הדומים לעסקי החברה. מטבע הדברים, עשויות להיקרות בפניהם הזדמנויות עסקיות בתחום פעילות החברה או בתחומים הקרובים לו במהותם, שעשויות לעורר בהם עניין לבצען לתועלתם האישית. לאור האמור ונוכח חובת האמונים של נושאי המשרה התגבשה במהלך השנים פרקטיקה לפיה חברות קובעות הסדר לתיחום פעילות של החברה עם נושא המשרה. הסדרי תיחום הפעילות יכולים להיעשות בדרכים שונות (חלוקה גיאוגרפית, ענפית וכו'), וכן באמצעות מנגנון הקובע כיצד החברה תבחן ותחליט האם לבצע עסקה שהוצעה לה או לוותר עליה לטובת נושא המשרה."
בהקשר זה יצוין כי במדינת דלוור, נקבעה האפשרות של החברה לקבוע מראש מהן ההזדמנויות עסקיות שנושאי המשרה רשאים להתקשר בהן באופן פרטי מפורשות בחקיקה. ב- Del. Code tit. 8 § 122(17) נקבע כי חברה רשאית:
"(17) Renounce, in its certificate of incorporation or by action of its board of directors, any interest or expectancy of the corporation in, or in being offered an opportunity to participate in, specified business opportunities or specified classes or categories of business opportunities that are presented to the corporation or 1 or more of its officers, directors or stockholders."
46. יובהר כי הסדר תיחום פעילות איננו מהווה התניה על חובת האמון של נושאי המשרה כלפי החברה והוא איננו פוטר את נושאי המשרה בחברה מחובת האמון שהם חבים בה כלפיה. הסדר כזה מגדיר מראש, בהסכמה, את תחומי העיסוק שהם "של החברה", לעומת התחומים שהחברה מסכימה עם נושא המשרה להוציא מגדרי תחומי פעילותה. החברה מוותרת במודע על כך שתחומים אלה ייחשבו חלק מתחום הפעילות שלה לצורך סעיף 254(3), וכתוצאה מכך - על האפשרות כי הזדמנויות בתחום זה יועברו על ידי נושא המשרה הזה לידיעתה. למעלה מהצורך אציין כי אני סבורה כי הסדרי תיחום הפעילות אינם שוללים ככל הנראה מהחברה את האפשרות להרחיב את תחומי הפעילות שלה בעתיד. אולם כל עוד החברה לא עשתה כן, אין לה ציפייה לגיטימית בנוגע לניצול הזדמנויות עסקיות בתחום הפעילות האמור, והזדמנויות בתחום זה אינן "של החברה".