39. הפניקס והראל הדגישו, כי המבקשים מתעלמים מתנאים ומנגנונים בפוליסות עצמן של המשיבות, שיש בהם כדי לייתר את בקשת האישור. ראשית, הפוליסות מאפשרות למבוטח, בכל עת, לבטל את הפוליסה או כיסוי מסוים במסגרתה, להקטין גבול אחריות או סכום ביטוח, בכפוף להודעה למבטח מכאן ולהבא. המבקשים 3-4, כמו כל מבוטח אחר מחברי הקבוצה, היו יכולים לפנות למשיבות ולבקש כל אחד מאלה, ולא לשלם דמי ביטוח החל ממועד הביטול, אך לא עשו כן. בנוסף, הפוליסות של המשיבות לביטוח אחריות מעבידים כוללת סעיף התאמה לפיו בתום תקופת הביטוח, וככל שיעדכן המבוטח כי מספר העובדים או שכר בעבודה עליהם הצהיר בעת ההתקשרות היה בסופו של דבר שונה, תיערך התאמה של דמי הביטוח כך שתשקף נתון זה.
40. הפניקס והראל הוסיפו, כי בקשת האישור אינה עומדת אף בשאר התנאים לאישורה של התובענה כייצוגית. התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לבירור השאלות שבמחלוקת, שכן הכרעה בה מחייבת בירור אינדיבידואלי של עניינו של כל אחד מחברי הקבוצה. גם משום כך, דין בקשת האישור להידחות.
טענות כלל ומנורה (משיבות 5-6)
41. לטענת כלל ומנורה, בקשת האישור היא בקשה שגויה שמנסה למנף באופן פופוליסטי את השלכות מגיפת הקורונה, כאשר למעשה לפי גישת המבקשים השגויה, מוקנית למבוטח בעל עסק זכות להשבת פרמיה רטרואקטיבית רק על סמך טענה לפיה בשלב כלשהו במהלך תקופת הביטוח, חל כביכול צמצום בפעילות בית העסק (תהיה הסיבה אשר תהיה), אף ללא מתן הודעה לחברת הביטוח.
42. כלל ומנורה טענו, כי טענתם הפשטנית של המבקשים מתעלמת בראש ובראשונה ממהותו של חוזה ביטוח ומן הכלל הבסיסי לפיו תמחור הסיכון הביטוחי נקבע מראש במועד ההתקשרות.
--- סוף עמוד 12 ---
מהותו של חוזה ביטוח היא קניית סיכון מצד המבוטח והעברתו לכתפי המבטח. הסיכון נמדד עובר לרכישת הפוליסה ולפיו מבוצע התמחור ומחושבת הפרמיה. פוליסת ביטוח, ובכלל זה פוליסת בית עסק הנרכשת לתקופה של שנה, משקפת את מצב הדברים הקיים ערב מועד עריכת הפוליסה. מהרגע שהסיכון עובר לכתפי המבטח הוא סופג את השינויים שחלים לגביו, לכאן או לכאן. לאחר רכישת הפוליסה, המבטח ובעל העסק אינם מודדים חדשות לבקרים את מכלול הסיכונים המבוטחים, והתמחור אינו נבדק ואינו מתעדכן בכל רגע נתון.
43. לטענת כלל ומנורה, הכלל הבסיסי הוא שגם אם במהלך התקופה חלים שינויים כאלה ואחרים בפעילות בית העסק, אין למבוטח זכות קנויה להפחתת הפרמיה, בוודאי לא באופן רטרואקטיבי. תוצאה אחרת איננה רצויה, שכן תיווצר חוסר ודאות ועלויות הביטוח תתייקרנה בשל הצורך בביצוע מדידת סיכון בלתי פוסקת. לכלל בסיסי זה יש חריג הקבוע בדין. סעיף 20 לחוק חוזה הביטוח קובע כי מקום בו התקיימה שורת תנאים מצטברים ניתן להפחית את דמי הביטוח, באופן "צופה פני עתיד", החל ממועד ההודעה, כך שדמי הביטוח הנוספים שנגבו בשל הסיכון המוחמר יופחתו ותשולם פרמיה "רגילה" החל מאותו מועד. במקרה דנן אף לא אחד מתנאי סעיף זה מתקיים.