54. איילון ציינה, כי מכיוון שחוזי ביטוח חבויות הם חוזים בעלי "זנב ארוך", בתמחור הפרמיה המשיבה לוקחת בחשבון את העובדה שהפרמיה משולמת מראש, אולם תגמולי הביטוח ככל שישולמו ישולמו זמן רב לאחר מכן, כך שבינתיים המשיבה משקיעה את כספי הפרמיה ומשיאה בגינם רווחי הון. משבר הקורונה יצר למשיבות הפסדים בתחום ההשקעות ובוודאי שאיילון לא יכולה הייתה להשיא את הרווח המצופה ואין מקום לדבר כלל על הפחתת הפרמיה הנגבית. לאור ההפסדים שנגרמו למשיבות בתקופה הרלוונטית לבקשת האישור ברור שלא הייתה כאן "התעשרות" ואין זה מוצדק לפסוק נגד המשיבה סעד כספי שיעמיק את הפסדיה. המבקשים גם לא הוכיחו התקיימות יתר התנאים שבחוק תובענות ייצוגיות ועל כן נטען כי יש לדחות את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית לגופה ולהשית על המבקשים את הוצאותיה הריאליות, לרבות שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.
תשובת המבקשים לתגובות המשיבות
55. בפתח תגובתם ציינו המבקשים, כי לאחר מועד הגשתה בפועל, בקשת האישור קיבלה מימון מקרן ביאקטיב, קרן השקעות העוסקת במימון הליכים משפטיים.
56. המבקשים טענו, כי לא יכולה להיות מחלוקת שסגירת רוב העסקים במדינה בהתאם להחלטות ממשלה למשך חודשים רבים במהלך שנת 2020 הביאה להפחתה דרמטית בסיכון עבור חברות הביטוח, תוך יצירת רווחים מהותיים שמקורם בכספי חברי הקבוצה, אותם חברות הביטוח מתיימרות לשמור לעצמן בניגוד לדין. המשיבות מתעלמות לחלוטין מהעובדה כי סימן ד' לחוק חוזה הביטוח עוסק בפירוט רב במצב בו לאחר הפקת הפוליסה חלה החמרה/הקלה בסיכון, כאשר במקרה של הקלה בסיכון, המבוטח זכאי לקבל החזר של חלק מדמי הביטוח, וכך יש לנהוג בענייננו.
57. לטענת המבקשים, הם לא דורשים שחברות הביטוח תחזרנה את מלוא דמי הביטוח שנגבו על ידן בגין כיסויים מסוג אחריות מעבידים ואחריות צד ג'. בבקשת האישור עתרו לקבל החזר בשיעור חלקי בלבד, בהתאם לירידה בסיכון שהוערכה בחוות הדעת האקטוארית של ד"ר לוי. המשיבות מנסות לצייר בתשובותיהן תמונה מעוותת כאילו הן נדרשות להחזיר את מלוא דמי הביטוח כשהמציאות שונה בתכלית. תביעת המבקשים היא להחזר חלק מהפרמיה בגין התקופה שתחילתה במועד הפחתת הסיכון ולא בגין התקופה שקודם לכן.
--- סוף עמוד 15 ---
58. המבקשים ציינו, כי המשיבות מתעלמות כליל מפערי הכוחות האדירים שקיימים בין המבטח למבוטח. כן יש לזכור כי חוק חוזה הביטוח אינו מתכוון ובפועל אינו יוצר סימטריה בין זכויות המבוטח לזכויות חברת הביטוח. נהפוך הוא. הוא מקנה למבוטח זכויות שאינן מוקנות לחברות הביטוח. למבטח אין זכות להקטין את היקף הכיסוי הביטוחי או להגדיל את הפרמיה אלא רק לבטל את הפוליסה, ואף זאת במקרים קיצוניים. למבוטח מאידך, יש אפשרות לבטל את הפוליסה מכל סיבה שהיא ואף ללא כל סיבה, וכן לדרוש את הקטנת הפרמיה במקרה של ירידה בסיכון. כלומר, בניגוד לטענת המשיבות, עצם העובדה שחוק חוזה הביטוח אינו מקנה לחברת הביטוח זכות להגדיל את הפרמיה אינה משליכה על הפרשנות הנכונה של סעיף 20 לחוק, שמראש נועד להיות פריבילגיה ייחודית המוקנית רק למבוטח.