59. המבקשים טענו, כי המשיבות פירשו בצורה מעוותת את סעיף 20 לחוק חוזה הביטוח. ללא סיכון אין צורך בביטוח עסק וכאשר בעל העסק סבור שיש סיכון, הוא רוכש ביטוח. ההחמרה היא ממצב שבו אין סיכון בכלל ולכן לא רוכשים ביטוח לבין מצב בו יש סיכון ואז כן רוכשים ביטוח. העובדה שחברי הקבוצה ערכו ביטוח לעסקים שבניהולם באמצעות המשיבות מעידה על קיומו של סיכון שבשלו נרכש הביטוח. סיכון זה הוא החמרה ביחס למצב בו אין סיכון כלל (או שהסיכון הקיים זניח וסביל). נוכח המגבלות שהוטלו על העסקים בישראל חלה הקלה דרמטית בסיכון, כשבניגוד לנטען על ידי המשיבות, אין כל דרישה בחוק חוזה הביטוח כי ההקלה בסיכון תהיה קבועה.
60. המבקשים הוסיפו, כי בולטת במיוחד ההתעלמות הגורפת של מרבית המשיבות מהפסיקה שעוסקת בסעיף 20 לחוק חוזה הביטוח. לא מדובר בשגגה מקרית מצד המשיבות או בהעדר פסיקה רלוונטית. התעלמות זו היא תוצאה של העובדה שסעיף 20 לחוק חוזה ביטוח פורש בפסיקה באופן רחב ביותר, תוך סתירה מוחלטת של המצאות המשיבות. גם טענות המשיבות ביחס לעמדת המאסדר אינן נכונות. מפרסומי המאסדר המופנים אל חברות הביטוח עולה בבירור כי המאסדר סבור שבמקרה של צמצום בפעילות העסק, על חברת הביטוח להשיב למבוטח חלק מהפרמיה בגין כיסויים שהסיכון בגינם ירד. בנוסף, המשיבות הציעו לחברי הקבוצה לבטל את הפוליסות שהונפקו להם אלא שכלל לא מדובר בפתרון מעשי. השבתת הכיסויים הביטוחיים מושא בקשת האישור לא מהווה חלופה ריאלית עבור בעלי העסקים והעלאת הטענות בנושא מצד המשיבות תכליתה להסיט את הדיון. לבית העסק אין ידיעה ביחס לאורך התקופה במהלכה יימשכו המגבלות ולכן אין בידיו יכולת להשבית כליל את הכיסוי הביטוחי.
61. לטענת המבקשים, המשיבות ניסו לטעון כי הקבוצה אינה הומוגנית וכי לא כל העסקים נפגעו מהסגר, ולכן מתחייב בירור פרטני שאינו מתאים לדיון בדרך של תובענה ייצוגית. טענה מעין זו נדחתה על ידי השופט ע' גרוסקופף בת"צ 47693-06-15 גרסיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (29.5.18) בה נקבע, כי במקרה שבו ברור כי לחלק גדול מהציבור עומדת עילת התביעה, הרי שעצם העובדה כי לחלק אחר מהציבור אין עילה או שלנתבע יש הגנה כלפי תביעת חלקים מהציבור, אין משמעות הדבר שלא צריך לאשר את התביעה כייצוגית. יש לאשר את התביעה ועל הנתבע להוכיח מבחינה סטטיסטית מהו גודלו של החלק בקבוצה שאין לו עילת תביעה או שלגביו יש לנתבע הגנה.