יט. מר ישראלי ציין, כי מרבית העסקים רוכשים ביטוח אחריות מעבידים וביטוח חבות כלפי צד שלישי במסגרת חבילה הכוללת ביטוחים נוספים כגון ביטוח מבנה, ביטוח תכולת עסק, ביטוח אובדן רווחים, ביטוח אובדן דמי שכירות, ביטוח כספים, ביטוח מחשבים וציוד אלקטרוני, ביטוח תאונות אישיות וביטוח נזקי סייבר. במקרה שבית העסק רוכש חבילת ביטוחים, לא ניתן לבודד את ביטוח חבות המעבידים וביטוח חבות כלפי צד שלישי ולהתעלם מיתר הביטוחים שייתכן שהסיכון בהם החמיר בשל משבר הקורונה. מדובר בעסקה כוללת אחת שהמבוטח שילם עבורה פרמיה אחת. מה גם שידיעה כללית של המשיבה על מגבלות בבתי העסק אינה ידיעה ממשית וקונקרטית על הוצאה לחל"ת של עובדים בעסק פלוני או על צמצום הפעילות של עסק אלמוני. המשיבה אינה יודעת אם העסק עובד מהבית, אם יש בו שירות משלוחים/איסוף עצמי במסעדה, אם נעשו בו הסדרים לפעילות בשיטת ה"קפסולות" (חלוקה לקבוצות עבודה) וכיוצא בזה. משבר הקורונה
--- סוף עמוד 26 ---
השפיע על כל עסק באופן שונה וקיימים עסקים שהגבירו את פעילותם בעקבות הביקושים שיצר המשבר (סעיפים 38-41 לתצהיר מר ישראלי).
84. עד כאן פירוט הפוליסות לפי תצהירי המשיבות. וכעת אעסוק בשאלה אם יש מקום להחיל כלפי המשיבות את הוראות סעיף 20 לחוק חוזה הביטוח, לפיו נטען שיש לחייבן להפחית למפרע ובדיעבד את דמי הביטוח עקב ירידה בסיכון המבטחות. סעיף 20 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי כאשר דמי הביטוח נקבעו במקור לאור נסיבות שהחמירו את סיכון המבטח, ובמהלך תקופת הביטוח חדלו הנסיבות להתקיים או להשפיע על הסיכון, זכאי המבוטח שהמבטח יעדכן את דמי הביטוח בהתאם לסיכון המאפיין את הנסיבות החדשות, בעד התקופה שלאחר מסירת הודעה מטעם המבוטח. כפי שאפרט להלן, מלבד העובדה שהסעיף עוסק בתקופה שלאחר הודעת המובטח, המבקשים לא הוכיחו קיומן של "נסיבות שהחמירו את הסיכון".
85. המלומד אורי ידין עמד על התנאים הנדרשים בגדרו של סעיף 20 לחוק חוזה הביטוח בספרו פירוש לחוקי החוזים – חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 77 (גד טדסקי עורך, התשמ"ד): "גם סעיף 20 דן בשינוי – ובהודעה על השינוי- אך לא בכל שינוי "מהותי" כהגדרתו בסעיף 17(ב), אלא רק בשינוי בנסיבות שהחמירו את סיכון המבטח וגרמו לקביעת דמי ביטוח גדולים מן המקובלים אצל המבטח בהעדרן; ולא בכל שינוי באותן נסיבות מדובר, אלא רק בשינוי שכתוצאה ממנו "חדלו אותן נסיבות להתקיים או להשפיע על סיכון המבוטח"". (ההדגשות שלי- מ' ר'). כלומר, לצורך החלת סעיף 20 לחוק חוזה הביטוח נדרש כי המבוטח יהיה מחויב בתוספת פרמיה בגין סיכון מיוחד, מעבר לפרמיה הבסיסית. על כך ניתן ללמוד גם מהאמור בסיפא סעיף 20 לחוק חוזה הביטוח, ולפיו דמי הביטוח יועמדו "על מה שהיה משתלם לפי המקובל אצל המבטח בשעת קביעת דמי הביטוח בהעדר אותן נסיבות" (ההדגשה שלי- מ' ר'). אני דוחה את טענת המבקשים, כאילו הסעיף חל בכל ביטוח, וכי יש לראות את עצם קניית הביטחח כתשלום עבור החמרה של הסיכון לעומת מצב שבו אין ביטוח. זו אינה החמרה של הסיכון. הסיכון שלא קנו עבורו ביטוח קיים גם אם לא בוטח. פרמיה בסיסית משולמת עבור סיכון בסיסי ופרמיה נוספת עבור סיכון מיוחד. הפרמיה הבסיסית אינה עבור סיכון מיוחד.