88 . נוסף על כך שלא הוכחו נסיבות שהחמירו את סיכון המבטחות מלכתחילה בעת קביעת דמי הביטוח, אין חולק שהמבקשים לא הודיעו למי מהמשיבות על השינוי הנטען במצבם, בניגוד לסעיף 20 לחוק חוזה הביטוח לפיו: "...זכאי המבוטח להפחתת דמי הביטוח... בעד התקופה שלאחר שהודיע למבטח על השינוי..." (ההדגשה שלי- מ' ר'). לטענת המבקשים, לא היה צורך במתן הודעה אקטיבית למשיבות, נוכח ידיעתן על הירידה בסיכון שמקורה בהחלטות ממשלה שהביאו לסגירת העסקים בישראל או לצמצום דרמטי בהיקף הפעילות העסקית (פרק ד.3 לתגובת המבקשים לתשובת המשיבות לבקשת האישור). לא ברור על מה נסמכת טענת המבקשים שהמשיבות ידעו, או היה עליהן לדעת על חדילת סיכון להתקיים. גם אם המשיבות ידעו שפורסמו תקנות והוטלו מגבלות, אין בכך ידיעה שחלה הפחתה נטענת בסיכון של בית עסק כזה או אחר, מה עוד שלא כל העסקים נסגרו במדינת ישראל בתקופה הרלבנטית, כפי שיפורט להלן.
89. על פי צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 9) התש"ף – 2020 מיום 12.3.20 הוטלו לראשונה הגבלות על פעילות בכך שנאסרה התקהלות בהשתתפות 100 אנשים ומעלה, ונקבע שבמקום עבודה מותרת התקהלות גם בהשתתפות 100 אנשים ומעלה בכפוף להוראות המנהל. הגבלות אלה לא סגרו את העסקים. ביום 19.3.20 נתקנו תקנות שעת חירום [נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות], התש"ף-2020, לפיהן צומצמה היציאה ממקום מגורים למרחב הציבורי אלא לפעולות שבהן "הגעה של עובד למקום עבודה וחזרה ממנו". "מקום עבודה" הוגדר כחצרים שבהם מועסקים עובדים על ידי מעסיק, כל מקום שנעשית בו עבודה לצרכי עסק או משלח יד, וכן מקום שעובד מגיע אליו במסגרת עבודתו, לרבות במרחב הציבורי. כמו כן נקבע שלא יפעיל אדם מקום או עסק שהוא קניון, דיסקוטק, בר, פאב, אולם אירועים וכדומה וכן
--- סוף עמוד 28 ---
שוק קמעונאי ודוכן בשוק. לא נקבע איסור לקיום משרדי רואי חשבון, משרדי עורכי דין וכדומה. לא נקבע איסור להעסקת עובדים במשרדים כאלה. מבלי לפרט לגבי כל המבקשים, לא מצאתי איסור חוקי לעבוד ולהעסיק עובדים, ולקיים משרדים ומפעלים באופן כללי בתקופה הרלוונטית. המבקשים לא היפנו להוראת דין אחרת שלפיה הצטוו לסגור את עסקיהם. בפועל כפי שעולה מתצהירי המבקשים, מלבד המבקשת 1 שהיא חנות בקניון, לא סגרו את עסקיהם אלא צימצמו את הפעילות, מי יותר ומי פחות, כאשר המבקשת 2 שהמצהיר מטעם המבקשת 1 נתן בשמה תצהיר היא חנות דומה מחוץ לקניון, שלא סגרה שעריה. שבהיעדר הודעה של המבקשים למשיבות, לא היה עליהן לנחש מי מהמבקשים או מי מהמבוטחים מצמצם את עסקיו ובאיזה היקף. אילו היו המשיבות מחליטות על דעת עצמן להוריד את הכיסוי הביטוחי של אחריות מעבידים לחצי או לרבע, ושל אחריות צד ג' לחצי או לרבע, לא היה תוקף להפחתה זו בהתחייבותם. על כן אני דוחה את טענת המבקשים כאילו לא היה עליהם להודיע על רצונם בהפחתת הכיסוי הביטוחי כתנאי להחלת סעיף 20 לחוק חוזה הביטוח.