46. כל הטענות כנגד התובע הועלו בדיעבד:
תראה רק בדיעבד, אחרי שכל העסק הזה התפוצץ, התחלתי לבדוק מה קרה פה, ולראייה ברגע שהוא עזב את המקום, מיד פניתי לשאר העובדים ושאלתי אותם, תגידו איך זה שיום בשבוע לא עבדתם? כי ככה צביקה נתן לנו את האפשרות הזאת, לא לעבוד. מאז לא היה קיים את הדבר הזה, שיהיה להם יום בשבוע חופש.
(עמ' 35 שורות 33-30 לעדות חבוש)
47. לא הוכח כי אולם התצוגה היה ריק מאנשי מכירות אלא נטענה טענה בעלמא כלפי התובע.
48. התובע חילק את שעות העבודה בינו לבין 2 העובדים הנוספים באולם המכירות. התובע דאג כי ימצאו 2 עובדים באולם המכירות וכל עובד יעבוד 42 שעות בשבוע. לא הוזמה טענת התובע כי הוא ועובד נוסף בשם "אריק" עבדו 5 ימים בשבוע ואילו העובד השלישי, רועי, עבד שישה ימים בשבוע:
העד, מר פיצ׳קוביץ: לא, אני הבנתי דבר אחר. דבר ראשון, באנו לעבוד ובאנו לתרום, יש לנו גם חיים מחוץ לתחום הזה ובחרנו לעבוד במשרה מלאה. משרה מלאה היא 42 שעות שבועיות.
עו״ד אברמוביץ׳: או-קיי.
העד, מר פיצ׳קוביץ: וזה מה שבחרנו וזה מה שחילקנו בינינו והבאתי את ההסכם הזה ליוסי בעת החלוקה.
עו״ד אברמוביץ׳: איפה ההסכם הזה?
העד, מר פיצ׳קוביץ: זה היה הסכם בעל פה,לראייה יש לך את התלוש שכר שלי.
(עמ' 13 לפ' שורות 26-23)
49. אף עיון בתלוש השכר של התובע מעלה כי התובע עבד בהיקף 182 שעות (נספח 2 לתצהיר הנתבעת):
"עו״ד ברטלר: תאשר לי שהיקף המשרה, היקף שעות העבודה 182 שעות, כמו שרשום בתלוש שניפקת לו.
העד, מר חבוש: אם כתוב זה כתוב."
(עמ' 34 לפ' שורות 32-30)
50. לא זו אף זו, התובע טען כי עבד בשבועיים הראשונים לעבודתו 54 שעות שבועיות אולם הנתבעת לא ערכה כל פיקוח על שעות עבודתו של התובע ולא שילמה לתובע גמול שעות נוספות. משכך, טענות הנתבעת באשר להיקף שעות העבודה אין להן כל יסוד.
51. עוד טוענת הנתבעת כי התובע היה מחויב לתת 60 יום הודעה מוקדמת אך החליט להפסיק עבודתו אולם טענה זו היא טענה חדשה. עם זאת יוער כי התובע הסביר כי הגיעו להסכמה באשר לתקופת ההודעה המוקדמת:
"ואני חושב שלא בחרתי בנושא הזה, כי ברגע שהגענו כבר להצעות כאלה, אמרתי אני לא הולך לפגוע בעסק ולכן לא ישבתי עוד 60 יום לקבל שכר ולא לעשות כלום, אלא הצעתי לו להיות עוד שבועיים בכדי לעזור לאחד העובדים לצאת לחופש."
(עמ' 21 לפ' שורות 22-19 לעדות התובע).
הנזק לרכב
52. הנתבעת צירפה קבלה לתשלום הנזק בעבור הרכב: סך של 468 ₪ מיום 21.10.18 (נספח ו' לכתב התביעה שכנגד). התובע הכחיש את הסכומים הנתבעים. טענת הנתבעת באשר לנזקים שנגרמו לרכב (מילוי בנזין במקום סולר) לא הועלתה במהלך השימוע.
53. התובע מודה כי מילא בנזין ולא סולר, בשל שגגה לטענתו, אך לקח את הרכב ותיקן את התקלה, דבר המעיד שלקח אחריות: "אני שילמתי את מחיר התיקון ומחיר החלפת הדלק מכיסי. את הקבלה מסרתי לדירקטור." (ס' 39 לתצהיר התובע). התובע טוען כי האירוע השני של תדלוק הרכב בבנזין ולא בסולר לא נעשה על ידו, אלא ע"י עובד בשם רועי. עד הנתבעת לא סתר זאת:
״עו"ד ברטלר: אני מפנה אותך לנספח שלך, דיברנו על דיברת על התיקון ,אני מפנה אותך לנספח 28, שאתה מדבר על 468 שקלים, אתה מתכוון לחשבונית,
עו״ד אברמוביץ׳: תפתח נספח.
העד, מר חבוש: כן כן, אני מתכוון לחשבונית.
עו״ד ברטלר: לחשבונית שצירפת לתצהיר?
העד, מר חבוש: כן, שאני שילמתי אותה.
עו״ד ברטלר: שאתה שילמת אותה, החשבונית הזאת היא מ-21 לאוקטובר נכון? זה מה שרשום.
העד, מר חבוש: כן.
עו״ד ברטלר: החשבונית הזאת למעשה, מתייחסת לתיקון השני, לנסיעה של רועי ולא לנסיעה שצביקה עשה ומילא בטעות, נכון?
העד, מר חבוש: יכול להיות.
עו״ד ברטלר: אתה לא קיזזת משכרו של צביקה את הנזקים לכאורה על הדלק?
העד, מר חבוש: לא.
עו״ד ברטלר: או בכלל על הרכב, נכון?
העד, מר חבוש: לא."
(עמ' 36 לפ' שורות 28 -33 ועמ' 37 שורות 1 – 9).
54. אם כן, התחוור כי החשבונית שהוצגה מתייחסת לנסיעה שלא בוצעה ע"י התובע אלא ע"י עובד אחר והנתבעת לא נהגה עם אותו עובד דין שווה.
55. הנתבעת צירפה אסמכתא מיום 27.2.19 המעידה כי מנוע הרכב בו נסע התובע הוחלף (אישור להחלפת המנוע החלפת המנוע - נספח ח' לכתב התביעה שכנגד). הנתבעת מפנה להתחייבות של התובע בעת קבלת רכב החברה לשאת בנזק לרכב בעקבות שימוש בו שאינו במסגרת הביטוח (נספח ט' לכתב התביעה שכנגד) ברם החלפת המנוע הייתה בחודש 2/19, כ- 4 חודשים לאחר סיום עבודתו של התובע ולא הוצגה חוות דעת מקצועית כי החלפת המנוע נעשתה בשל מחדלו החד פעמי של התובע.
56. לא זו אף זו, לא הוכח כי חברת הביטוח נדרשה לשלם כספים בגין רכב החברה או שתיקון זה אינו במסגרת הפוליסה.
57. סיכום - התביעה שכנגד על כל רכיביה נדחית.
סוף דבר
58. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 30,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.12.18 ועד התשלום בפועל.
59. נוכח התנהלות הנתבעת כאמור בהחלטה מיום 20.12.21 וקבלת רוב התביעה, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.
60. התביעה שכנגד נדחית.
61. התובעת שכנגד תשלם לנתבע שכנגד שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.
62. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.