בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 30592-02-19
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני
התובע
הנתבע שכנגד צביקה פיפשקוביץ ת.ז. xxxxxxxxx
ע"י ב"כ: עו"ד מאיר ברטלר
–
הנתבעת
התובעת שכנגד חבוש דיזיין בע"מ ת.ז. xxxxxxxxx
ע"י ב"כ: עו"ד מרים אברמוביץ אזולאי
פסק דין
בהסכם בין עובד למעסיקו נקבע כי אם תופסק עבודתו של העובד ע"י מעסיקו בשנה הראשונה, יהיה זכאי העובד למענק של 30,000 ₪. האם זכאי העובד לאחר שהופסקה עבודתו בחלוף 5 חודשי עבודה למענק – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.
העובדות
1. הנתבעת היא חברה העוסקת ביבוא ומכירה של מוצרי קרמיקה וכלים סניטריים.
2. התובע הועסק בנתבעת לטענת התובע, מיום 21.5.18 ועד ליום 30.10.18 ולטענת הנתבעת מתחילת חודש 6/18 ועד ליום 15.11.18.
3. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה (נספח 2 לכתב התביעה).
טענות הצדדים
טענות התובע
1. התובע פוטר ללא שימוע (10,000 ₪) וללא מתן הודעה מוקדמת.
2. על פי הסכם ההעסקה היה על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך 30,000 ₪, אולם הנתבעת הציע לשלם לתובע 7,500 ₪ בלבד.
3. לתובע לא שולמו פיצויי פיטורים (30,000 ₪).
4. בתגובה לתביעה שכנגד טוען התובע כי הטענות בתביעה שכנגד סותרות את הצעת הנתבעת לשלם לתובע 7,500 ₪ בגין פיטוריו ולאחר מכן הוצע לו 11,000 ₪.
5. הנתבעת הסכימה שהתובע יקבע את שעות העבודה בינו לבין שני עובדים נוספים באולם המכירות. תמיד היו שני עובדים באולם המכירות. סידור שעות וימי העבודה הועבר לאישורו של הדירקטור. התובע עבד 54 שעות שבועיות על מנת לוודא שאין תקלות.
6. תדלוק הרכב בבנזין ולא בסולר נעשה בתום לב והתובע פנה מיד למוסך.
7. לא נגרם נזק לרכב ואין קשר לתדלוק הרכב ע"י התובע.
8. התובע עותר לקבל תביעתו ולדחות את התביעה שכנגד.
טענות הנתבעת
1. הנתבעת ביקשה לשכור עובד בעל ידע לשם הקמת אולם תצוגה ולשם כך שכרה את התובע. הנתבעת הסתמכה על מצגיו של התובע והשקיעה משאבים לצורך הקמת הסניף אצלה.
2. התובע התחייב שהוא בעל הכישורים הנדרשים.
3. התובע התחייב לעבוד במשרה מלאה.
4. התובע הפר את הסכם העבודה.
5. במהלך הגשת כתב ההגנה התברר לנתבעת כי התובע, במקביל לעבודתו אצל הנתבעת, ניהל עסק סיטונאי של חומרי בניין ושרברבות ובכלל זה מוצרים סניטריים ואינסטלציה. התובע פעל בניגוד עניינים.
6. התובע לא החל לעבוד מיום 17.5.18 כפי שהתחייב אלא רק מחודש 6/18.
7. התובע סיים לעבוד ביום 15.11.18 לבקשתו (נספח 3 לכתב התביעה).
8. על פי נספח להסכם התחייב התובע להקדיש את זמנו להקמת הסניף, שהוא תנאי מהותי להסכם.
9. לנתבעת התברר כי התובע הטעה אותה וגרר את הנתבעת להפסדים.
10. התובע לא הופיע בשעות העבודה ונעדר על דעת עצמו.
11. התובע לא דיווח במועד עבור רכישות מספקים, לא בדק ולא בירר את האמת על פירעון החובות של הלקוחות. מכירות שבוצעו טלפונית בוטלו לאחר מכן, התובע הנפיק תעודות משלוח ללא חיוב הלקוח, גרר וגרם להנהלת החשבונות לבצע אין ספור תיקונים לפעולות שביצע התובע כמנהל.
12. התובע כשל בניהול הסניף. התובע לא יצר נהלי עבודה, התובע נסע לחו"ל על חשבון הנתבעת ולא תיעד במסודר את תוצאות נסיעתו. התובע הוביל באופן רשלני סחורה אשר הוזמנה ללקוחות כאשר חלק מהסחורה נפגמה.
13. התובע פגע ברכב הצמוד שניתן לו: מילא דלק שאינו תקין, דבר שהביא להשבתת הרכב. כתוצאה מהנזקים שגרם התובע, בחודש 2/19 הוחלף המנוע ברכב.
14. התובע לא נטל על עצמו אחריות ומצא על מי להטיל את האחריות.
15. ביום 1.11.18 התקיימה שיחת שימוע שאליה הוזמן התובע ובו פירטה הנתבעת את עיקר הטיעונים לסיום עבודתו של התובע. התובע השיב והגיב לכל טענה והצדדים קבעו להיפגש שנית.
16. עוד בטרם התקיימה השיחה הודיע התובע כי ברצונו לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת.
17. הנתבעת הציעה לתובע להמשיך ולעבוד כעובד בכיר ולא כמנהל סניף באותם תנאים ועלות העסקתו תהיה 12,000 ₪ במקום 15,000 ₪.
18. התובע הציע לעבוד עד סוף חודש 11/18 אך למחרת חזר בו וביקש לסיים ביום 15.11.18.
19. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד על סך 48,000 ₪. הנתבעת עותרת לתשלום שכר ששולם לתובע בגין שעות העבודה בהן התובע לא התייצב לעבודה (30,526 ₪). הנתבעת זכאית לפיצוי בגין הפרת הסכם (13,100 ₪).
20. הנתבעת עותרת להוצאות שנגרמו לה עקב הנזק לרכב (4,374 ₪).
שאר טענות הצדדים יועלו במסגרת פסק הדין.
עדויות
מטעם התובע שמענו את עדות התובע.
מטעם הנתבעת העיד מר יוסף חבוש, הבעלים והדירקטור של הנתבעת.
הכרעה
1. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ברובה ודין התביעה שכנגד להידחות.
האם התובע זכאי למענק?
2. לפני תחילת העסקתו של התובע, הוחתם התובע ע"י הנתבעת על הסכם עבודה:
"במקרה ויחליט המעסיק על סיום עבודתו של העובד:
1. הודעה מוקדמת תינתן כנדרש עפ"י החוק.
2. בשנה הראשונה יינתן מענק של 30,000 ₪ ובשנה השנייה מענק של 20,000 ₪."
(סעיף 7(א) להסכם העבודה - נספח 1 לתצהיר התובע).
3. ההסכם נוסח ע"י הנתבעת:
עו״ד ברטלר: הבנתי, את הסכם העסקה עם צביקה, אתה ערכת נכון? ביחד עם בחור בשם אריק.
העד, מר חבוש: נכון."
(עמ' 23 לפ' שורות 20-18)
4. חוק החוזים מעגן את כלל הפרשנות נגד המנסח, כפי שנקבע בע"א 8729/07 אירונמטל בע״מ נ' קרן קיימת לישראל (ניתן ביום 12.11.09 – פורסם במאגרים האלקטרוניים):
"במקרה של ספק פרשני, יבוא הכלל "נגד המנסח" ויטה את הכף לחובתו של מנסח החוזה - ראו ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 240-241 (1993); ע"א 769/86 רובינשטיין נ' זמרן, פ"ד מב (3) 581, 586 (1988)".
(שם, סעיף 16).
5. תמוה כי כבר אחרי 5-4 חודשים גיבשה הנתבעת דעתה כי התובע לא הוכיח יכולתו כמנהל אולם התצוגה ודווקא בשל כך ניתן המענה בהסכם העבודה (המענק) והוא משקף את הסכמת הצדדים.
6. יוער כי הנתבעת טוענת כי היה על התובע להקטין את נזקו, אולם טעות בידה שכן מדובר הלכה למעשה בפיצוי מוסכם והוא אינו קשור להקטנת נזק.
7. נותר לבחון האם החליטה הנתבעת על סיום עבודתו של התובע.
8. התובע טוען כי באותה שיחה שהנתבעת מכנה אותה שימוע נאמר לו, כי יוכל להמשיך לעבוד – אך לא כמנהל אולם המכירות – ושכרו יופחת ב- 3,000 ₪ (לפי חישובה של הנתבעת בסעיף 20 לסיכומיה אף ביותר):
"עו״ד ברטלר: שינמוך, הורדה, הורדה בתפקיד, הורדה בדרגה, הורדה בשכר.
העד, מר חבוש: כן, אמרתי לו היות ואתה לא מתאים לנהל, ..."
(עמ' 29 לפ' שורות 7-6)
9. על פי הסכם העבודה התובע התקבל לעבודה כמנהל אולם מכירות. לכן, שינוי מהותי בתפקידו, קרי ממנהל אולם מכירות לאיש מכירות והפחתה של 3,000 ₪ בשכרו, מהווה למעשה פיטורים.
10. כשסירב התובע, הסכים עמו חבוש כי ההתקשרות תופסק:
"יוסי חבוש: (קול אנחה). צביקה, תשמע. בוא, לא נאריך את הדברים. תראה, אני.. כפי שראית בבוקר, אני רציתי להציע לך איזה שהיא הצעה, שהיא תהיה לשני הצדדים נוחה, שאני לא ירגיש ש.. אה.. מקופח מכל ההסכם בינינו, ואתה – שלא תרגיש מקופח. אבל, דחית אותו ואני מכבד את ה.. את הזה שלך, זה בסדר.. אה.. אז תראה, מה שבאמת נשאר, זה אה.. להפסיק את ההתקשרות בינינו, רק תגיד לי אתה, מתי יהיה נוח לך ואם יש לך בקשות, דרישות, תלונות, הערות, כל מה שאתה רוצה להגיד לי"
(נספח 9 לתצהיר התובע - תמלול השיחה מיום 5.11.18, עמ' 3 שורות 5-1)
מנכ"ל הנתבעת הודה בכך בעדותו:
"עו״ד ברטלר: את התובע אתה פיטרת ב-5.11, כחודשיים וחצי לאחר פתיחת הסניף בלבד, נכון?
העד, מר חבוש: אני זוכרת שכן, לא זוכר אם זה חמישי או ראשון."
(עמ' 25 לפ' שורות 14-13 לעדות חבוש)
11. מסקנתנו היא שהנתבעת הפסיקה את עבודתו של התובע כמנהל אולם מכירות ובכך פיטרה אותו.
12. אם כן, בשיחת השימוע התובע לא התפטר אלא אמר "שהדברים לא רצים":
"יוסף חבוש: מה אתה מציע לי לחשוב, כי תראה: אני [2] ביום ראשון, לשבת, אלא אם תגיד לי: "תשמע! יש לך רעיון, או פתרון, לכל השיחה הזאת"?
התובע: ... לי, אין פתרון. אין לי פתרון. יוסי, אתה צריך להחליט – לא אני. אני יגיד לך דבר אחד: אני.. די שלם עם עצמי, אני חושב שנכנסתי למשהו שלא הייתי מודע לו, וזה...
יוסף חבוש: ...(1) גם אני נכנסתי למשהו ש.. לא מודע, לא...
התובע: ...יוסי, אבל...
יוסף חבוש: ...חשבתי שהדברים "ירוצו", ואני יצטרך לשבת...
התובע: ... יוסי, הדברים לא "רצים"..."
(עמ' 13 לתמלול, שורות 26-22 וכן עמ' 14 שורות 4-1)
"התובע: ... אני מבין איפה שגיתי ואיפה לא שגיתי, וכששגיתי, אני יודע להגיד ששגיתי, וכשלא שגיתי – אני אומר: "לא שגיתי". ו.. יכול להיות ש..ואני מבין את זה, שאין.. שאנחנו לא יכולים לגשר על זה, אפילו אם ננסה היום, הוא לא יִגָשר, כי היום מגיע לי.."
(נספח 9 לתצהיר התובע - עמ' 9 לתמלול שורות 24-21)
13. בכל מקרה, דברים אלו אמר התובע בשימוע (כהתגוננות בשל פיטוריו). גם אם התובע חשב שאין עתיד להתקשרות בין הצדדים, הרי שהנתבעת עשתה מעשה וזימנה את התובע לשימוע על מנת להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים או להעביר את התובע מתפקידו כמנהל ובכך יש משום הפסקת ההתקשרות או הרעת תנאים שתוצאתה היא גם הפסקת התקשרות (על פי בחירת התובע).
14. חזרתו של התובע לעסקו הפרטי מעידה שהתובע התעשת במהירות ולא שהוא עבד במקביל לעסקו בעסקה של הנתבעת, שכן פרסום עסקו של התובע נעשה ביום 15.11.18, היום האחרון לעבודת התובע אצל הנתבעת (נספח 12 לתצהיר הנתבעת). העובדה שלא הוצג פרסום לתאריך מוקדם יותר תומכת בגרסת התובע.
15. מסקנתנו היא שהתובע פוטר.
האם קיים תנאי מתלה בהסכם העבודה לתשלום המענק?
16. הנתבעת מפנה לנספח להסכם העבודה (נספח 5 לתצהיר הנתבעת):
"חב' חבוש דיזיין להלן "החברה" ע"י המנכ"ל/בעלים מבקשת להדגיש שהעסקתו של מר פיפשקוביץ צבי 050578111 ע"י החברה, מבוססת על שני עקרונות:
1. הקדשת הזמן המתאים והנדרש להקמת הסניף וניהולו.
2. הצלחת הסניף היא חלק מהותי בקיומו.
3. הסכם העבודה בתוקף, כל עוד יוסי חבוש הוא מנכ"ל החברה, והחברה פעילה.
אין החברה קונה ידע בהסכם זה או מוניטין כלשהוא, אלא זמן ויכולת ניהול.
במידה ויש ניגוד בין הבהרות אלה לסעיף כלשהוא בחוזה יגברו הבנות אלה."
17. לטענת הנתבעת, לא ניתן לנתק את סעיף 7(א) להסכם מהנספח שכן נרשם בכתב יד ליד סעיף 7: "ראה נספח". אכן מדובר בנספח להסכם שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. עיון בו מעלה כי התובע מתחייב להקדיש את זמנו להקמת הסניף ולהצלחתו ושההסכם בתוקף כל עוד יוסי חבוש משמש כמנכ"ל הנתבעת אך לא הוגדרה מהי הצלחת הסניף:
"עו״ד אברמוביץ׳: האם הגעת, אתה חושב, אתה סבור, שבזמן שישבת בזמן ביחד עם עובד נוסף באולם ורואים (הכוונה רועי – הוספה לא במקור – א.ג.כ), היה בחוץ כדי להביא מכירות, האם אתה סבור שהגעת היעדים שהוצבו בפניך? שקבעת שאפשר לעבוד בהיקף שעות כמו שאתה?
העד, מר פיצ׳קוביץ: אישית, אני בטוח שכן. ..."
(עמ' 15 לפ' שורות 4-2)
"העד, מר פיצ׳קוביץ: היה היה לי עובד שנקרא רועי, שיועד בחלק מהשעות שהוא נמצא בעסק, לקחת את הרכב שלי, זאת אומרת, שהרכב שהוצמד לי, והוא יצא לקבלנים להציג את עצמו, חלקם הגיעו בגלל שהקשרים שלהם עם חבוש.
עו״ד אברמוביץ׳: כשאתה אומר חלקם, כשאני מניתי את כמות הלקוחות שהייתה ב-5.5 חודשים, ראיתי ש-90 אחוזים זה הלקוחות שלך חבוש.
העד, מר פיצ׳קוביץ: לקוחות פרטיים לא היו של חבוש לחלוטין, הם הגיעו בעקבות האולם תצוגה.
עו״ד אברמוביץ׳: אתה יצאת לחפש לקוחות?
העד, מר פיצ׳קוביץ: לא, התפקיד שלי היה לשבת באולם ולנהל אותו. ..."
(עמ' 10 לפ' שורות 29-22)
"עו״ד ברטלר: בסעיף 2 כתוב, הצלחת הסניף אינה חלק מהותי מקיומו. אתם לא הגדרתם מה זה הצלחה, נכון? לא מופיע בהסכם מה זה הצלחה.
...
העד, מר חבוש: הצלחה זה שההכנסות שלך יותר גבוהות מההוצאות שלך, זה הצלחה.
...
עו״ד ברטלר: לא היו שום מכירות? אני רוצה להבין. אני שואל אותך יוסי, תקשיב טוב לשאלה, היו מכירות בתקופה שצביקה עבד?
העד, מר חבוש: בוודאי זה לא היה אפס.
עו״ד ברטלר: בכל מכירה שהוא מכר הוא מכר אותה ברווח? תסכים איתי.
העד, מר חבוש: תראה, תאורטית כן, מעשית,"
(עמ' 24 לפ' שורות 15-14, 21, 32-29)
18. בהיעדר הסכמה באשר למדד ההצלחה, אין כל נפקות לדו"חות מכירה (נספחים 18, 19 לתצהיר הנתבעת). ראשית משום שמדובר בסניף חדש שהוקם והדעת נותנת כי הרווחים אינם מיידים ושנית, מדובר בטבלה לקונית ללא כל אסמכתא.
19. לא הוצג כי התובע התחייב להביא את אולם התצוגה לרווחיות ב"בתוך זמן קצר ביותר", כטענת הנתבעת בתצהירה (סעיף 15 לתצהיר נתבעת):
"... לא, לא, לא. אבל לזה.. תשמע! בשביל זה לקחתי אדם, ובאמת.. שהייתי בטוח שהוא יקצר לי את התהליכים של "חבלי הלידה", של העסק. זאת אומרת, סך הכל, מרמת גן, רחוב ז'בוטינסקי, העברתי אותו לרחוב האופה 1 בקדימה. רק המיקום! אבל הסחורה – אותה סחורה, סוג לקוחות – אותם לקוחות, המחירים – אותם מחירים..."
(תמלול שיחה מיום 1.11.18 - נספח 20 עמ' 14 שורות 13-10)
20. התובע טוען שביצע את עבודתו וחידש את אולם התצוגה עד לפתיחתו של הסניף בסוף חודש 8/18 (עמ' 11 לפ'). על כן, ספק אם בכלל ניתן למדוד את הצלחתו של התובע עד לסוף חודש 10/18.