68. הדברים מקבלים משתנה תוקף בהתחשב בתקופת העבודה הארוכה בה עבד התובע בנתבעת 1 ובהתחשב בעובדת היותו של התובע אב לחמישה ילדים, אשר פרנסתם עליו (ר' בשינויים המחוייבים דב"ע נד/3-24 זיוה טור נגד מעשה אומן בע"מ, פד"ע כז 507).
69. די בנימוקים אלה על מנת לקבוע כי התובע עבר את המשוכה הראשונה הנדרשת לצורך הוכחת נסיבות הנכנסות לגדר סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.
70. למעלה מן הדרוש נציין עוד כי לא הופרכו טענות התובע לפיהן לאחר הגשת התביעה הראשונה הופעלו עליו לחצים ממשיים, בדמות אמירות מפורשות ומרומזות, במטרה לגרום לו לחזור בו מהתביעה [סעיף 7 לתצהירו]. הנתבעת 4 לא הכחישה שלאחר הגשת התביעה הראשונה דיברה אל התובע בטונים
--- סוף עמוד 14 ---
קשים, אולם העידה כי "דיברתי מכאב לא צעקתי. את אומרת צרחות אני אומרת דיברתי בכאב" [עמ' 33 ש' 31]. כך גם לא הוכחשה טענת התובע לפיה 'לחצו' עליו למחוק את התביעה הראשונה, אם כי הנתבעת 4 נשאלה בחקירתה "מי דרש מהתובע להסיר את התביעה במידית של הפנסיה" והשיבה "לא זוכרת. יש לי בעיית זיכרון" [עמ' 35 ש' 1-2]. אכן לא מצאנו די באלה על מנת לחייב את הנתבעים בפיצויי בגין התעמרות או פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע (ר' דיון בהמשך פסק הדין). אולם, שורת ההיגיון כמו גם עדות הנתבעת 4 מלמדים שאכן התובע היה נתון בתחושה לא נוחה, לשון המעטה, בשל עצם ניהול הליך משפטי נגד מעסיקו בעודו עובד אצל אותו מעסיק. יש בכך כדי להוסיף על תחושותיו הקשות של התובע, כפי שהוכחו בפנינו, בגין קיפוח זכויותיו וחששו לזכויות העבר.
71. למען לא תצא פסיקתנו חסרה נבהיר בשולי הדברים, על אף שהטענה לא נטענה ברחל בתך הקטנה על ידי התובע, כי בהתאם להלכה הפסוקה (בג"צ התעשייה האווירית) התובע היה רשאי להתפטר בדין מפוטר בשל חילופי המעסיקים כשלעצמם. אכן, חלפו חמישה חודשים בין המועד שבו נודע לתובע על חילופי מעסיקיו לבין מועד ההתפטרות, ברם בנסיבות הענין אין לזקוף את חלוף הזמן האמור לחובתו. זאת, כפי שציינו, בשל התקופה הממושכת בה עבד בנתבעת, מאחר וחילופי המעסיקים לא הובהרו לו בצורה שקופה וברורה והוא למד עליהם רק מקבלת תלושי השכר, קרי לא בסמוך לקרות החילוף, ומהטעם שעשה ניסיונות להסדיר את הטעון הסדרה, גם באמצעות ייצוג משפטי, טרם התפטר.
72. מהטעמים המפורטים הגענו לכלל מסקנה כי התובע עבר את המשוכה הראשונה הנדרשת לצורך תחולת סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים.