96. בענייננו מדובר בעובד שעבד שנים ארוכות בנתבעות 1-2. התנהלותו הבלתי תקינה הוכחה לטעמנו רק ביחס למנשה ורק ביחס לפעמים ספורות שעולות מהתכתבויות הווטסאפ שהוגשו – התכתבויות ספורדיות שאף לא הוגשו במלואן. מהעדויות לא עלה משך הזמן ומספר הפעמים שבוצעו המעשים החמורים. התובע אף לא פוטר בגין אותן מעשים, שכן התפטר מיוזמתו, שלא על רקע ההתנהלות הנטענת כלפיו, אלא בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. הנתבעים לא טענו וממילא לא הוכחו אמות מידה רבות שיש לבחון בעת בחינת סוגיית שלילת פיצויי הפיטורים. בשים לב לנסיבותיו האישיות של התובע, אדם נשוי ואב לחמישה ילדים שפרנסתם עליו, המשמעות של שלילת פיצויי פיטורים היא קשה, לשון המעטה. בהתחשב בעובדה שהנתבעים טענו בהליך שלפנינו את טענותיהם כנגד התנהלות התובע כטענות הגנה בלבד, תוך ששבו והבהירו כי אין בידם את מלוא המידע בהקשר זה, בהתחשב בדלות הראיות שהובאו בענין האמור ומשצדדים מנהלים הליך נפרד (שלישי) שעניינו התנהלות התובע – הליך שיש להניח כי במסגרתו ייפרשו כל הראיות בהקשר זה, אין מקום לטעמנו להורות על שלילת פיצויי פיטורים על יסוד ההתנהלות שהוכחה בפנינו.
97. יחד עם זאת, התנהלות התובע כפי שהוכחה בפנינו מצדיקה לטעמנו שלילת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. כך גם המחלוקת הממשית אשר התגלעה בין הצדדים בכל הנוגע לזכאות לפיצויי פיטורים מצדיקה אף היא שלילת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. משכך איננו פוסקים פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
על מי מוטלת חובת תשלום פיצויי הפיטורים – האם על הנתבעת 1 או על הנתבעת 2
--- סוף עמוד 20 ---
98. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי זכאות לפיצויי פיטורים קמה בעת התפטרות מהעבודה לאחר השלמת שנת עבודה רצופה "אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד". אין חולק בענייננו כי התובע עבד באותו מקום עבודה ומשכך חובת תשלום פיצויי הפיטורים מוטלת על מעסיקתו בעת סיום יחסי העבודה, היא הנתבעת 2.
99. הרבה למעלה מן הדרוש נציין שמהעדויות עלה בבירור כי נושא שמירת זכויות העובדים ואחריות לתשלומי עבר כלל לא הוסדר בין הנתבעות 1-2 ערב ההסכמות המסחריות ביניהן ועובר לחילופי המעסיקים בפועל. זכויות העובדים, לרבות השלמת תשלומי עבר, תשלום פיצויי פיטורים וכיוצ"ב לא עמדו לנגד עיניהם בעת שכרתו הסכמים מסחריים אודות העברת הפעילות מנתבעת 1 לנתבעת 2. הנתבעים נשאלו בנוגע לזהות הגוף האחראי לתשלום הזכויות בגין חילופי המעסיקים והשיבו תשובות לא ברורות ולא קוהרנטיות. כך הנתבעת 4, בעלת המניות בנתבעת 2, העידה בנוגע לקיום הסדר בדבר תשלום לעובדים בגין חילופי המעסיקים "אני לא טיפלתי בזה. מה שענין אותי זה רק מכירות" [עמ' 35 ש' 16-17]. הנתבע 5, אשר שימש כמנכ"ל הנתבעות 1-2 העיד "מה שמגיע מהחברה הקודמת מגיע מהחברה הקודמת, מה שמגיע מהחברה החדשה מגיע מהחברה החדשה" [עמ' 30 ש' 26-27]. הנתבע 3, בעל המניות בנתבעת 1, העיד כי סוכם בינו לבין הנתבעים 4-5 שהנתבעת 2 "לוקחת את המלאי ומשלמת את כל מה שצריך לשלם לעובדים ואת ההפרש לשלם". עוד ציין שסוכם כי הנתבעת 2 נוטלת על עצמה תשלום של חובות עבר בגין פנסיה [עמ' 21 ש' 23-27] וכי "הסדר בעל פה היה שהחברה החדשה אמורה לשלם חובות העובדים כנגד המלאי של החברה" [עמ' 23 ש' 1-2].