--- סוף עמוד 24 ---
אם לאו. מעסיק הבוחר לשמור לעצמו את המידע בדבר כוונתו להעביר את המפעל לבעלות אחרת ומונע בכך את חופש הבחירה של העובד, צריך לשאת בתשלום בגין הפרה זו. "
117. בענייננו לא נסתרה טענת התובע כי לא ניתנה לו הודעה עובר לסיום העסקתו בנתבעת 1. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמחד גיסא עובדת חילופי המעסיקים כלל לא הובאה לידיעת התובע ביוזמת הנתבעת 1 ומאידך גיסא, אופס הוותק ואופסו זכויותיו של התובע בתלושי השכר.
118. לא נסתרה טענת התובע כי שכרו החודשי האחרון היה בסך של 9,911 ₪. בהתאם להלכה הפסוקה זכאי התובע לפיצויי מהנתבעת 1 בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 9,911 ₪.
האם זכאי התובע לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע
119. התובע טוען [סעיף 20(ב) לתצהירו] כי הנתבעים 4 ו- 5 פנו אליו באמירות כגון "גנב" (לעניין קלסרים שגנבתם מוכחשת על ידו), "נחש", "בוגד" (לעניין הגשת התביעה הראשונה בגין אי תשלום דמי גמולים פנסיוניים) ו- "עובד הסתדרות". נטען כי מדובר בעוולת לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) ובגינה עותר התובע לפיצוי בסך 45,000 ₪.
120. הנתבעים מכחישים בלקוניות בכתב הגנתם [סעיף 71] את כל טענות התובע בעילה זו. הנתבעים לא הכחישו ברחל בתך הקטנה את הביטויים הספציפיים הנטענים על ידי התובע בתצהירים מטעמם.
121. חרף אי ההכחשה המפורשת, לאחר ששקלנו את הטענות ההדדיות ואת הראיות הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח כי בוצעה נגדו עוולת לשון הרע. ננמק טעמנו.
122. טרם כניסה לעובי הקורה והכרעה בסוגיה שלפנינו נציין כי הצדדים לא עשו את מלאכתנו קלה, לשון המעטה, וזאת ביחס לרכיב התביעה האמור ולכל יתר רכיבי התביעה (הרבים). טיעוני שני הצדדים נטענו בצורה לא קוהרנטית וגם תצהיריהם גוללו ערב רב של טענות עובדתיות ומשפטיות, תוך כריכתן אלה באלה, ללא הבחנה ורצף לוגי ובאופן שהקשה מאוד לרדת לסוף דעתם.
123. אבן דרך ראשונה בבחינת קיומה של עוולת לשון הרע היא הוכחת היסוד העובדתי של פרסום לשון הרע על ידי הנתבע או היותו נושא באחריות לפרסום כזה. יסודותיו העובדתיים של לשון הרע מוגדרים בסעיפים 2-1 לחוק.
124. סעיף 1 לחוק מגדיר מהי "לשון הרע" וקובע, כדלקמן:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
--- סוף עמוד 25 ---
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;