138. התובע העלה טענות כלליות בדבר התעמרות, הפעלת לחצים על מנת שייסוג מהתביעה הראשונה שהגיש ופניה בצעקות ושפה גסה. התובע לא פירט מקרים קונקרטיים ואירועים נקודתיים, אלא עשה שימוש בתיאורים כלליים ובלתי מסוימים, אשר לטעמנו לא הוכחו.
139. התובע לא זימן כל עד לתמיכה בטענותיו, על אף שעבדו בנתבעות עובדים נוספים, שלכאורה יכולים היו להעיד על ההתעמרות הנטענת.
140. במהלך חקירת הנתבעת 4 ביקש התובע להשמיע הקלטה של הנתבעת 4 אשר לדבריו תומכת בטענותיו בדבר טון דיבור פוגע ומזלזל. בקשת התובע נדחתה בהתחשב בהתנגדות הנתבעים ומהטעם שההקלטה (לא כל שכן תמלול שלה) לא הוצגו לצד שכנגד טרם ישיבת ההוכחות באופן שלא אפשר לנתבעים לבחון האם מדובר בהקלטה אותנטית או ערוכה [עמ' 34 ש' 14-30]. התובע לא נימק את העובדה שביקש להשמיע את ההקלטה רק במהלך ישיבת ההוכחות מבלי לגלותה לצד שכנגד טרם הדיון. לא נטען וממילא לא הוכח כי היתה לתובע מניעה כשלהי להגיש את ההקלטה ותמלולה במסגרת ראיותיו. כך גם לא נומק מדוע התובע לא זימן עדים לתמיכה בטענתו. הלכה היא כי הימנעות בעל דין מהבאת ראיות אשר עשויות לתמוך בגרסתו פועלת לחובתו ועומדת לו לרועץ (ע"ע (ארצי) 300151/98 יעקב שפירו נגד נציבות מס הכנסה (13.7.03); ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים נגד יאיר חודאדי, (19.1.10)).
141. בחקירתה הנגדית הנתבעת 4 ציינה "אני זוכרת שדיברתי בכאב. אני צעקתי על התובע במשך 10 שנים אולי פעם אחת" [עמ' 33 ש' 28-29] וכן אמרה "דיברתי מכאב לא צעקתי. את אומרת צרחות אני אומרת דיברתי בכאב. ואם אני שונאת אותו אני הייתי מלטפת את ילדיו? הבנאדם גנב אותי ונכנס אלי למשרד" [עמ' 33 ש' 31-32].
142. התרשמנו מהעדות של הנתבעת 4 כי אכן, כטענת התובע, יחסי העבודה הטובים התערערו לאחר שהגיש את התביעה הראשונה. הנתבעת 4 העידה שלא ראתה בעין יפה את עצם הגשת התביעה הראשונה על ידי התובע ובלשונה "זה
--- סוף עמוד 29 ---
היה איך אתה מדבר ככה לאבא שלי ואיך אתה תובע אותנו. לא מעניין אותי הכסף אלא הפן האישי. הרג אותי." [עמ' 33 ש' 25-26]. כך גם לא נעלמה מעינינו העובדה שהנתבעת 4 הלכה למעשה אישרה שדברה אל התובע בטונים צורמים בשל הגשת התביעה הראשונה ובעת שנשאלה "את אומרת שצעקת מהכאב שבלב בגלל שהוא הגיש תביעה?" השיבה "כן. כי אני אמוציונאלית חברה משפחתית אחד בשני, לא משנה התביעה, איך אתה עושה דבר כזה" [עמ' 34 ש' 10-13].