178. ברור כי הנתבעים ידעו שהתובע עושה שימוש במכשיר הנייד לצרכים אישיים-פרטיים, ולו בנקודת הזמן בה ציין התובע בפניהם כי הוא נכון להשיב להם את המכשיר לאחר שמעבדה תאתר ותגבה מידע אישי שלו מהטלפון הנייד, לרבות תמונות משפחתיות - אישיות ולטענתו אף אינטימיות.
179. אמירה זו של התובע, בדבר הימצאות חומר פרטי-אישי במכשיר הנייד, לא הוכחשה, עולה בקנה אחד עם הצהרותיו של התובע וממילא נתמכת גם במכתב התובע מזמן אמת.
--- סוף עמוד 37 ---
180. בנסיבות אלה, אף אם היה מוכח כי המכשיר נמסר לתובע לצרכי עבודה בלבד – ולא כך הם פני הדברים. הענין לא נטען ובוודאי לא הוכח – הרי שהנתבעים לא היו רשאים להיכנס לתוכן ההתכתבויות האישיות של התובע, אלא בנסיבות חריגות ולאחר שהתקבלו בענין זה צווים מתאימים.
181. הנתבעים אינם מכחישים את עצם החשיפה למידע שהיה בטלפון הנייד שניתן לתובע לשימושו [ר' סעיף 17 לתצהיר הנתבע 3 המציין כי "מתוך הנייד של התובע התגלו כלל התרמיות..."].
182. תוצאת הדברים היא כי נפגעה פרטיותו של התובע באופן חמור. כאמור, העובדה שהטלפון הנייד ניתן לתובע על ידי הנתבעות 1-2 אינה מאפשרת לנתבעים לחדור למידע הקיים בטלפון הנייד, ללא בקרה וללא ריסון. בפני מעסיק החושד כי עובדו נוהג שלא כשורה ובין השאר נוטל ממנו שלא כדין מידע עומדת האפשרות לפנות לבית הדין בבקשות מתאימות לצווים דחופים במעמד צד אחד, דוגמת צו מסוג אנטון פילר. במידת הצורך, לאחר שיקול דעת, יתכן ותינתן למעסיק האפשרות לקבל לידיו את המידע המבוקש, לאחר סינון מידע פרטי אישי ותוך ניסיון לצמצם את הפגיעה בפרטיות העובד, וזאת בהליך משפטי מפוקח ומבוקר, שלא יינקט על ידי המעסיק בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי (ר' על דרך ההיקש ובשינויים המחוייבים ע"ע 90/08 (ארצי) טלי אסקוב ענבר נגד הממונה על חוק עבודת נשים (8.2.11)).
183. להשלמת התמונה נציין כי ביחס להפרת הפרטיות הנטענת בקשר עם חדירה לתיבת הדוא"ל- על אף שלא נסתרה הצהרת התובע כי מדובר בתיבת דוא"ל פרטית, ועל אף שמכתבו של התובע מזמן אמת תומך בטענתו כי לשיטתו בוצעה חדירה לתיבת הדוא"ל הפרטית, הרי שלא הובאו ראיות בהקשר זה וממילא לא הוכחה פגיעה בפרטיות בהקשר זה.
184. עוד נציין בשולי הדברים כי לא הועלתה טענה הנוגעת לעצם האפשרות לעשות שימוש במידע האישי של התובע שהתקבל מהחדירה לנייד שהיה בשימושו. משלא הועלתה הטענה ברי כי לא נדונה.