185. כאמור, לבית הדין אין סמכות לפסוק סעד בגין הפגיעה בפרטיות. אלא שהתנהלות זו של הנתבעים מגלמת חוסר תום לב בקיום חוזה העבודה והסבה לתובע עגמת נפש של ממש.
186. טענות התובע בדבר סערת רגשות חריגה, וחשש לחשיפת תכנים אינטימיים לא הופרכו כלל ונתמכו במכתבו מזמן אמת. טענות התובע בנוגע למתח נפשי חריג נתמכו גם באישורים רפואיים. סבורים אנו כי בשל התנהלות המעסיקה
--- סוף עמוד 38 ---
יש מקום לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין עוגמת הנפש האמורה וחוסר תום הלב.
187. התובע עתר לפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 30,000 ₪. הנתבעים הכחישו את הטענה וטענו שלא הוכחה.
188. פסק הדין בתביעה הראשונה דחה רכיב תביעה זה, ברם עילות התביעה בתביעה הראשונה אינן חופפות להליך שבפנינו וממילא לא נדונו באותו הליך טענות עובדתיות ומשפטיות, שהובאו בפנינו.
189. אכן, פיצויים בגין עוגמת נפש נפסקים במשורה ובמקרים חריגים ועל בית הדין לנהוג בריסון בהקשר זה (ע"ע (ארצי) 635/06 רננה לוי נגד עירית ירושלים (11.2.07)), שכן במרבית המקרים סיום יחסי עבודה כרוך בעגמת נפש ואין בכך כשלעצמו ובהכרח כדי להטיל על המעסיק חובת פיצוי.
190. ברם בעניינו התנהלות הנתבעים עובר לסיום יחסי העבודה, לרבות עיון במידע אישי של התובע שנמצא במכשיר הטלפון הנייד שהיה בשימושו, מהווה לטעמנו התנהלות החורגת מנורמות מקובלות של מוסר והגינות. התנהלות זו גרמה לתובע עוגמת נפש קיצונית וחריגה.
191. בשל עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, כתוצאה מהפרת חובת תום הלב כלפיו שבאה לידי ביטוי בחדירה למידע אישי – פרטי שנמצא במכשיר הטלפון הנייד שלו, תישא הנתבעת 2, מעסיקתו של התובע בעת הרלבנטית, בפיצוי בסך 7,000 ₪.
192. נבהיר, למען הסר ספק, כי העובדה שפרטיות התובע נפגעה, בעצם חדירת הנתבעים למידע ולתכתובות אישיות שלו בניגוד לרצונו, אינה מעלה ואינה מורידה מהעובדה שהממצאים מושא הפגיעה האמורה, דהיינו ההתכתבויות והמידע, העלו על פניו תמונה שעשויה ללמד על התנהלות בלתי תקינה של התובע כלפי הנתבעים שעולה גם היא כדי הפרת חובת תום הלב של התובע כלפי מעסיקיו. ככל שממצאים אלה כרוכים ברכיבי התביעה שבפנינו ונדרשים לצורך הכרעה שלמה בהם – יקבלו אלה ביטוי בפסק דיננו, במידה הנדרשת. שלל הטענות ביחס להתנהלות בלתי תקינה של התובע הועלו רק כטענות הגנה מצד הנתבעים. עיקר הדיון בממצאים האמורים ייערך במסגרת הליך נוסף שמנהלים הנתבעים או מי מהם כנגד התובע (סע"ש 37838-08-20). אין בפסק דין זה כדי לקבוע מסמרות בעילות התביעה האמורה, שכן נראה כי הצדדים לא נכנסו לעובי קורת טענותיהם אלה במסגרת הדיון בפנינו (כאמור, הטענות הועלו בפנינו רק כטענות הגנה, וגם זאת במשורה, כעולה מהיקף הראיות הלא רב ומהחקירות הדלות שנערכו בנושא).