253. בגין תגמולי מעסיק זכאי התובע לסכום בסך 1,596 ₪ (3,646 ₪ שנתבעו בניכוי 2,050 ₪ שהופקדו לקופה בפועל).
254. אשר להחזר בגין תגמולי עובד שנוכו ממשכורתו של התובע – מהמסמך נספח ב' לתצהיר הנתבעת 4 עלה כי הופקדו לזכות התובע בגין תגמולי עובד סכומים בסך של 1,892.58 ₪. משנוכו מהשכר התובע, כעולה מהצהרתו שלא נסתרה, סכומים בסך של 1,921 ₪ זכאי התובע להפרש בסך של 28 ₪.
255. אשר לפיצוי בגין הפסד רווחים – אכן כספי התגמולים הופקדו באיחור של מספר חודשים (הפקדות בוצעו בדיעבד בדצמבר 2018, רטרואקטיבית בגין
--- סוף עמוד 49 ---
חודשים מאי-אוקטובר 2018). ברם התובע לא כימת את הרכיב וממילא לא הביא כל ראיות ביחס לרווחים ודאיים שלכאורה היו אמורים להצבר לו הופקדו הכספים לקופה במועד. לאור טיב הקופה בה הופקדו הכספים הרי שקיימת אפשרות כי בחודשים האמורים היו הכספים מניבים רווחים או להבדיל סופגים הפסדי תשואה. משהענין לא הוכח, אין מקום לפסוק פיצוי בגין רווחים.
פיצוי בגין העדר הסכם עבודה ו/או הודעה על תנאי עבודה
256. התובע טוען כי לא נמסר לו חוזה עבודה ולא קיבל הודעה על תנאי העסקתו משתי החברות בהן הועסק. התובע עותר לחייב את הנתבעת 1 והנתבעת 2 בפיצוי בסך 5,000 ₪ כל אחת, ובסך הכול 10,000 ₪.
257. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי רכיב התביעה מוכחש וממילא "אין כל חבות כזו" (סעיף 110 לכתב ההגנה). בסיכומים מטעמם טענו הנתבעים כי מדובר ב"תביעה בכפל" אשר נדונה והוכרעה בפסק הדין תביעה הראשונה ועל כן אין לדון בה שנית מחמת מעשה בית דין.
258. פסק הדין אשר ניתן בתביעה הראשונה קבע כי אכן לא ניתנה הודעה על תנאי העסקתו, בעת שהתחיל עבודתו אצל הנתבעת 1, ועל כן חויבה הנתבעת 1 בפיצוי בסך 5,000 ₪ ברכיב תביעה זה. משהוכרעה הסוגיה ביחס לנתבעת 1 במסגרת פסק הדין בתביעה הראשונה הרי שאין מקום לדון שנית בעילה זו כנגד הנתבעת 1 לאור קיומו של מעשה בית דין.
259. עם זאת, אין בהשתק השיפוטי כדי למנוע דיון בעילה זו ביחס לנתבעת 2. כזכור, פסק הדין בתביעה הראשונה מחק את התביעה כנגד הנתבעת 2 ולא דן בה. אין מדובר כטענת הנתבעים בתביעה בכפל, שכן התובע עתר במסגרת תביעה זו לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה – 5,000 ₪ מנתבעת 1, ביחס אליה חל מעשה בית דין ברכיב תביעה זו, ו 5,000 ₪ מהנתבעת 2, אשר ביחס אליה לא חל השתק שיפוטי.