--- סוף עמוד 7 ---
30. גם הנתבע 5 אישר בעדותו כי לא נערך לתובע שימוע טרם חילופי המעסיקים ולא נמסרה לו הודעה כתובה על השינוי [עמ' 30 ש' 14-16].
31. עת נשאל הנתבע 5 ביחס לזהות החברה שנושאת בתשלומים בגין תקופת עבודתו של התובע בנתבעת 1 השיב [עמ' 30 ש' 19-27]:
ש. כשהוא התחיל בחברה החדשה והוא מקבל תלוש הוא רואה שאיפסתם לו את כל הותק?
ת. בגלל שהחברה החדשה היא גוף עצמאי בפני עצמו, בחברה הקודמת מגיע לו מהחברה הקודמת.
ש. זה מה שסיכמת עם איתן שזה מגיע מהחברה הקודמת ?
ת. מה שמגיע מהחברה הקודמת מגיע מהחברה הקודמת, מה שמגיע מהחברה החדשה מגיע מהחברה החדשה.
32. הנתבעת 4 נשאלה בחקירתה האם בעת חילופי המעסיקים גובש הסדר תשלום לעובדים והשיבה "אני לא טיפלתי בזה" [עמ' 35 ש' 16-17].
33. לא נסתרו אם כן טענות התובע בדבר אי ביצוע שימוע עובר לחילופי המעסיקים ואי מתן הסבר אודות המשמעות של החילוף האמור.
34. כך גם לא נסתרה הטענה לפיה לא קיבל מהנתבעת 2 הודעה לעובד על תנאי ההעסקה.
35. בשל אי ביצוע שימוע בעת חילופי המעסיקים עותר התובע לפיצוי בסך 109,021 ₪ (המחושב על יסוד 11 משכורות בסך של 9,911 ₪). משיקולי אגרה הפחית התובע תביעתו ברכיב זה ל- 70,000 ₪.
36. הנתבעים טוענים מנגד כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין אי עריכת שימוע, שהרי הוא זה שהגיש מכתב התפטרות והיה עליו ליתן הודעה מוקדמת להתפטרותו שבפועל לא ניתנה.
37. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים ובחנו את הראיות הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום לחייב את הנתבעת 1 בתשלום שעניינו פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין, עובר למעבר מהעבודה בנתבעת 1 לעבודה בנתבעת 2, אולם בסכום נמוך בהרבה מהסכום הנטען. ננמק
38. ברי כי שינוי ארגוני שעניינו חילופי מעסיקים הינו חלק מפררוגטיבה ניהולית מובהקת ומעסיק המבקש לעשות שינוי מסוג זה אינו נדרש ככלל לקבל את הסכמת עובדיו (בכפוף לקיום חובות המוטלות עליו מכוח חוק או הסכמים שונים). יחד עם זאת, בהתאם להלכה פסוקה ומושרשת נוכח ההשלכה הדרמטית שעשויה להיות לשינוי מסוג זה על העובדים וזכויותיהם, יש מקום לקבל הסכמתם של אלה למעבר ממעסיק למעסיק. שינוי זהותו של המעסיק
--- סוף עמוד 8 ---
הוא בעל חשיבות מפליגה ומשכך הכרחי לקבל את הסכמת העובד לעבור לעבוד תחת מעסיק אחר (בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נגד התעשייה האווירית לישראל בע"מ (2.6.04), להלן – בג"צ התעשייה האווירית).