בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4553/06
ע"א 4633/06
בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט י' עמית
המערערת בע"א 4553/06:
מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון
המערערת בע"א 4633/06:
עזריה דוד ובניו בע"מ
נ ג ד
המשיבות בע"א 4553/06:
1. מי ערד חברה להנדסה פיתוח ובנין בע"מ (בפירוק)
2. עזריה דוד ובניו בע"מ
המשיבה בע"א 4633/06:
מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון
משיבה פורמלית: מי ערד חברה להנדסה פיתוח ובניין בע"מ (בפירוק)
ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א 1247/02 [פורסם בנבו] שניתן ביום 29.3.06 על ידי כבוד השופטת ש' דברת
תאריך הישיבה: כ"ה בסיון התש"ע (7.6.2010)
בשם המערערת בע"א 4553/06
והמשיבה בע"א 4633/06:
עו"ד ישראל בלום
בשם המשיבות בע"א 4553/06
והמערערות בע"א 4633/06:
עו"ד שמואל אוסלנדר, עו"ד ליאור דגן
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ש' דברת) מיום 29.3.06, במסגרתו חויב משרד הבינוי והשיכון לשלם למשיבות כ-7 מליון ₪, כאשר כמחצית מהסכום היא בגין ריבית חשב פיגורים. משרד השיכון הוא המערער בע"א 4553/06 [פורסם בנבו] (להלן: המערער או משב"ש) והקבלן בפרוייקט הוא המערער בע"א 4633/06 [פורסם בנבו].
תמצית העובדות הצריכות לעניין
2. המשיבה מס' 1 בע"א 4553/06, חברת מי ערד להנדסה ופיתוח בע"מ, זכתה במכרז לביצוע עבודות מים, ביוב, כבישים ותשתיות בשכונת רמות בבאר שבע. בין הצדדים נכרת חוזה מדף 3210 (נוסח תשנ"ו-1996), שהוא הסכם סטנדרטי המשמש את המדינה בהתקשרויותיה עם קבלנים (להלן: חוזה המדף), ואליו צורף נספח תנאים מיוחדים לביצוע העבודות מושא המכרז (להלן: התנאים המיוחדים). מי ערד העבירה למשיבה מס' 2 היא חברת עזריה דוד בע"מ את ביצוע העבודות והמחתה לה את הזכויות על פי החוזה, בידיעה ובהסכמה של משב"ש. לשם הנוחות ייקראו שתי החברות הקבלן.
על פי המכרז המקורי, היה על הקבלן לבצע את עבודות מים, ביוב, כבישים ותשתיות באתר שכינויו פלח 1א. מספר חודשים לאחר תחילת העבודות הטיל מנהל משב"ש במחוז הדרום על הקבלן, לבצע עבודות נוספות עליהם לא הוסכם בחוזה המקורי, עבודות מילוי מגרשים שכללו חציבה, גריסה, מיון, מילוי פיזור והידוק, בפלח 1א, ובאתר נוסף המכונה פלח 1ב. בנוסף לאמור הוטל על הקבלן לערוך עבודות תשתית, בדומה לאלו שבוצעו בפלח 1א גם בפלח 1ב (להלן ביחד: העבודה הנוספת), וזאת נוכח סילוקה מהאתר של חברה אחרת שהייתה אמורה לבצע את העבודות באותו אתר. אין חולק כי גם העבודות באתר 1ב בוצעו לשביעות רצונם של נציגי המשב"ש במחוז, וגם אין חולק שמשב"ש מחוייב בתשלום עבורן. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסב על גובה התשלום עבור העבודות שבוצעו. המדובר בעבודות שנעשו בכמות של 107,026 מ"ק מתוכם שולמו לקבלן עבור כמות של 33,757 מ"ק מכוח הסכמת הצדדים שהתקבלה במסגרת חוזה שעסק בהנחת קווי מים במקום וכונה על ידי הצדדים כחוזה קו המים. יצויין כי המחירים שהוסכמו ושולמו בגין תוספות העבודה גבוהים בהרבה ממחיר הבסיס עליו הוסכם בחוזה המדף. עיקרה של המחלוקת נסב על המחיר הראוי עבור העבודות שנעשו בכמות שנותרה, קרי 73,269 מ"ק של תוספות העבודה. בתמצית ייאמר כי הקבלן השתית מחיריו על המחירים שנקבעו באתר בפלח 1א, כפי שהוסכם לטענתו עם משב"ש ואף שולם בחלקו. מנגד, משב"ש טען כי תוספות העבודה לא היו חלק מהחוזה שנחתם בעקבות המכרז ומהוות שינוי מהותי של החוזה. בנוסף, על פי התנאים המיוחדים יש לערוך פקודת שינויים בגין כל עבודות שמשמעותן הכספית היא למעלה מ-10% מהיקף החוזה החתום על ידי מורשי החתימה על פי חוק נכסי המדינה, התשי"א-1951, וההרשאות לפיו. משלא נחתם טופס השינויים על ידי חשב משב"ש, לא השתכלל חוזה מחייב עם הקבלן, ולכל היותר יש לחייב את משב"ש מכוח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.