פסק דינו של בית המשפט המחוזי
3. בית משפט קמא קיבל את עמדת הקבלן וחייב את משב"ש בתשלום עבור העבודות הנוספות בהתאם לעילה החוזית. נאמר, כי המשב"ש אינו יכול להתנער מהתחייבותו בזמן אמת, בין היתר לאור העובדה שהעבודות בפלח 1ב לא היו שונות במהותן מהעבודות על פי החוזה המקורי, ולא היתה חריגה תקציבית בהזמנתן. אמנם מנהל החטיבה הטכנית של מחוז הדרום במשב"ש לא היה מוסמך למסור למשיבות את העבודות הנוספות ללא אישור הגורמים המוסמכים במשב"ש, אך האישור נתקבל בפועל בדיעבד - נעשתה פניה של החטיבה הטכנית של מחוז הדרום במשב"ש לועדת המכרזים וניתן אישור על ידי ועדת המכרזים. ברם, מורשי החתימה במשב"ש נמנעו מלחתום על השינויים מן הטעם שהקבלן סירב להסכים למחירים שמשב"ש הציעה, שאילולא כן, מורשי החתימה היו מוסיפים את חתימתם על כתב השינויים עבור תוספות העבודה.
4. מכאן המשיך בית משפט קמא ובחן באופן פרטני את התשלום המגיע לקבלן. בשורה התחתונה פסק בית משפט קמא כי הקבלן זכאי לקבל סכום נוסף של 6,408,565 ₪ כלהלן:
- בגין עבודות גריסה ומילוי - סך של 2,129,930 ₪..
- בגין עבודות חציבה - סך של 1,220,662 ₪.
- בגין עבודות נוספות - סך של 79,949 ₪. .
- בגין עבודות נוספות - סך של 1,259,339 ₪. .
- בגין עבודות נוספות - סך של 1,718,685 ₪.
לאחר תוספת התייקרויות והפחתת הסכום ששולם נקבע כי משב"ש חייבת לקבלן סך של 3,576,993 ₪+ החזר עלות ערבות בנקאית בסך 25,412 ₪. נדחתה טענת משב"ש כי שילם תשלומי יתר למשיבות, ומנגד, נדחתה תביעת הקבלן להוצאות תקורה.
על הסכום שנפסק לזכות הקבלן פסק בית משפט קמא ריבית פיגורים של החשב הכללי החל מתום תשעים הימים לאחר הגשת החשבון הסופי בסך של 3,341,448 ₪. זאת לאור האמור בסעיף 60(10) לחוזה המדף שעל פרשנותו נעמוד בהמשך. כן נפסק שכר טרחה לטובת המשיבות בסך של 250,000 ₪.
על פסק הדין נסבים שני הערעורים המאוחדים שבפנינו. העלינו בפני הצדדים מספר הצעות לפשרה, אך משלא נסתייעו הדברים, אין לנו אלא להכריע בערעורים על סמך טיעוני הצדדים ונפתח בערעור משב"ש.
תמצית טענות הצדדים
5. משב"ש מיקד ערעורו אך ורק נגד חיובו בריבית הפיגורים. נטען, כי לכל היותר היה מקום לחייב בריבית חשב רגילה, וכי קביעת בית משפט קמא שגוייה משלושה טעמים עיקריים:
ראשית, הוראות חוזה המדף, ובכלל זה סעיף 60(10) העוסק בריבית הפיגורים, לא חלות על תוספות העבודה מאחר שבין הצדדים לא נכרת חוזה מחייב. זאת, משלא נתקיימו הדרישות של גמירות הדעת ומסויימות בשל העדר חתימות מורשי החתימה המוסמכים ובהיעדר הסכמה על מחירי העבודות. לכל היותר ניתן לקבוע כי הצדדים הסכימו עקרונית על ביצוע תוספות העבודה, והסכמה זו דינה כזכרון דברים בלבד.