16. לאחר כל אלה סיכמו הצדדים את טענותיהם, תחילה בכתב ולאחר מכן השלימו טענותיהם בעל פה בישיבה שנקבעה לשם כך.
17. לשלמות תיאור ההליכים יצוין כי לאחר ישיבת קדם המשפט לפניי הגישה התובעת בקשה לפסילת שופט. זאת על רקע הערות שהעיר בית המשפט באשר לקשיים לכאוריים העומדים בדרכה של התובעת על יסוד התמונה שעמדה באותה עת לפני בית המשפט. הבקשה נדחתה (החלטה מיום 18.7.19). ההליכים נמשכו לפניי.
עיקרי התמונה העובדתית
18. ההתנהלות בנוגע לפרויקט נפרסה על פני מספר שנים וכללה אירועים לא מעטים. בין הצדדים התגלעו מחלוקות גם ביחס לחלק מהעובדות ולאשר התרחש. נתחיל את דרכנו בקביעת ממצאי עובדה, תוך הכרעה במחלוקות שבין הצדדים מקום שהיו כאלה, ובפריסת התשתית העובדתית כפי שהתבררה במהלך המשפט ונוכח כלל העדויות והראיות שהובאו לפני בית המשפט.
19. נזכיר כי טענותיה המרכזיות של התובעת בתביעתה הן כי הנתבעים בחרו בה לשמש כיזמית של הפרויקט, כי פעלה על יסוד הסכמות בינה לבין הנתבעים, כי בסופו של יום הגיעו הצדדים בחודש מאי 2014 לנוסח הסכם עקרונות סופי שהנתבעים כולם הסכימו לו, וכי התנהלות הנתבעים שפנו בהמשך לקידום הפרויקט באמצעות מוריה עולה כדי חוסר תום לב והפרת ההסכמות.
--- סוף עמוד 10 ---
20. בפתח הדברים אעיר ביחס לעדותו של שורקה. שורקה הוא בעל המניות בתובעת ונותן הטון בה. למעשה, בכל האמור בהתנהלות אל מול הנתבעים – על מה שהוסכם או שלא הוסכם – היינו: בעניינים העומדים במוקד התביעה, שורקה היה העד המרכזי מטעם התובעת. אלא שעדותו של שורקה היתה מוקשית. חלק מתשובותיו היו מתחמקות ועוררו רושם מיתמם (למשל, ע' 26 ש' 18, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20, ביחס לאפשרות שניתנו הסכמות בע"פ מאת רשות מקרקעי ישראל; ע' 27, ש' 28, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20, ואילך לעניין השבחת המקרקעין הסמוכים מקידום הפרויקט). בחלקים מעדותו התכחש לאמירות ברורות שתועדו בפרוטוקולים מזמן אמת, בין בישיבות מול גורמי התכנון, בין בישיבות בהשתתפות מי מהנתבעים (למשל, ע' 22 ש' 12-7, ש' 22, ש' 34 ואילך, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20, ביחס לאסיפת דיירים בה השתתף). התגלו אי התאמות מסוימות אל מול האמור בתצהירו (למשל, ע' 18, ש' 32-30, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20, ביחס לכך שהשותפות ולא התובעת היא שהתקשרה עם גורמי מקצוע שונים לקידום הפרויקט). חלקים עיקרים מהעדות ומגרסת התובעת לא נתמכו במסמכים. מעדותו ניכר הרושם כי אינו בקיא בְפרטים, חלקם מהותיים, כי הוא מעיד על עניינים מהותיים "מלמעלה" וכי לא ידע לתת מענה ממשי גם ביחס לעניינים שבלב המחלוקת (למשל, ע' 27, ש' 15-9, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20, ביחס להסכם העקרונות שבמרכז התביעה ושלגביו נטען להסכמת הנתבעים). לאורך העדות ניכר היה תסכולו האישי מכך שהחליטו, כדבריו, "לזרוק אותו" מהפרויקט (ע' 21, ש' 5-4, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20). על רקע זה הפנה בעדותו חיצי אשמה לכל עבר, ובכלל זה כלפי טור-סיני שותפתה של התובעת (ע' 19, ש' 10-7, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20, שם טען שפעלה מאחורי גבו וניסתה להיפטר ממנו), כלפי מוריה (ע' 20, ש' 23-22, 35 ואילך, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20, שם טען כי פעלה בידיים לא נקיות והעלה חשד כי היא שפנתה לדיירים והובילה את המהלך שהביא להדרת התובעת מהפרויקט), וכלפי בית המשפט שגם ביחס אליו העלה טענות קשות (למשל התפרצותו הקשה, ע' 15, ש' 26 ואילך, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20, וכפי שצוין שם אין לקבל את הניסיון לתלות את הדברים בקשיי השמיעה של העד, ושלכך נעשו כל ההתאמות הנדרשות מבעוד מועד). כעס, אובדן עשתונות וצעקות אינם יכולים לבוא במקום עדות עניינית לגופם של דברים. נוכח כלל האמור, עוררה עדותו של שורקה קשיים בלתי מבוטלים באופן המקים קושי לתובעת. עדויות הדיירים מן העבר עוררו רושם מהימן. אף שניכר כי חלק מהדיירים שהעידו התרגשו ונלחצו מן המעמד ואפשר שהרגישו כי נקלעו לסיטואציה חריגה, גדולה במידותיה ושאינם מורגלים בה, ניכר היה כי ניסו להביא לפני בית המשפט את התמונה כהוויתה וככל שזכרו את האירועים.