סיכוי רווח וסיכוני הפסד
105. מעדותו של התובע, כמו גם מעדויותיהם של מר שרון ומר גורדון, עלה בבירור כי נוכח מתכונת ההתקשרות שנהגה ביניהם, התובע נשא בסיכויים של רווח ובסיכונים של הפסד בכל פרויקט אותו ביצע. התובע החליט האם להשקיע את כל צוותיו בפרויקט אחד או לפזרם על פני כמה פרויקטים. ככל שהפרויקט היה גדול ומורכב יותר, ובהתאם יש להניח כי הוא היה רווחי יותר, היה התובע מחליט לכלכל צעדיו בהתאם מבחינת כמות צוותי העבודה שעבדו במסגרתו במהלך תקופת זמן מסוימת.
106. בהתאם, התובע החליט בעצמו ומשיקוליו האם לקחת על עצמו פרויקט מסוים לבקשת אמישראגז בשים לב לתמחור הפרויקט על ידה, וזאת תוך סיכון להפסד בשיעור מסוים; או להגיש הצעת מחיר גבוהה יותר או לא לבצע את הפרויקט כלל אם סבר שאין כדאיות כלכלית. לא מן הנמנע שנוכח היחסים המתמשכים בין אמישראגז ובין התובע, היו מקרים במהלך השנים בהם החליט התובע לפעול באופן שאינו בהכרח רווחי עבורו על מנת להבטיח התקשרות רציפה ובהיקף מסוים עם אמישראגז. שיקול לגיטימי ביחסי קבלן- מזמין שירות.
107. עם כל זאת, העובדה שהתובע נבנה מההתקשרות ארוכת השנים עם אמישראגז אינה מלמדת כי בין הצדדים נוצרו יחסי עבודה, אלא על העובדה הפשוטה שהייתה ביניהם התקשרות עסקית כלכלית כדאית לתובע כקבלן לאורך שנים.
108. כל התקשרות מעין זו, לא הייתה מבוססת על שיקולים של רווח כלכלי קצר רואי, אלא על שיקולים של התובע כבעל עסק המעסיק עובדים, לכדאיות כלכלית המבטאת ראיה כוללת ולטווח ארוך.
109. בשנת 2012 הקים התובע את החברה שבבעלותו "משיקולי מס", דהיינו, משיקולי כדאיות כלכלית שהוא עצמו שקל, ובמטרה למקסם את רווחיו.
110. התובע לא טען ולא הוכיח כי הקמת החברה נערכה על רקע שיקולים אחרים שהוכתבו על ידי אמישראגז.
111. מעדות התובע לפנינו עלה כי הוא התנהל באמצעות החברה, הגיש דיווחים כספיים לרשויות וניכה את סכומי ההוצאות השונים שהיו לעסקו מסכום ההכנסות של החברה (ע' 7 ש' 32-33 וע' 8 ש 21), וכך אף עולה מעדות רואה החשבון מטעמו. התובע אף אישר בעדותו כי הרווח הגולמי של החברה שבבעלותו רק בגין 2012-2013 הוא מיליון ש"ח, ולשאלת בא כוח אמישראגז לפיה "רו"ח אומר שהרווח הגולמי (ע' 30 נ/8) ב-2012 ההכנסות הן 949,000 והרווח הגולמי 405,000 ₪ ואחרי מס הרווח הוא 250,000 ₪", השיב התובע – "אם הוא רשם זה נכון, כן מה שרשום כאן" (ע' 5 ש' 2-4). התובע אף לא סתר את טענת הנתבעת כי טרם הקמת החברה הוא התנהל כעוסק מורשה, וכך הציג עצמו לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי.
112. מכלל האמור עולה כי משך כל תקופת ההתקשרות התובע התנהל כעסק עצמאי לכל דבר ועניין אל מול רשויות המדינה ואל מול עובדיו, לרבות נשיאה בסיכוי רווח ובסיכוני הפסד. בין כעוסק מורשה ובין באמצעות חברה.
113. לכך יש להוסיף כי גם בהליכים המשפטיים שנוהלו מול אמישראגז הציג עצמו התובע כקבלן עצמאי – ובשל כך שלא שולמה לו תמורה בגין עבודות שביצע עבור אמישראגז בסמוך לסיום ההתקשרות ניתן לו סעד כקבלן עצמאי. על אף שלא ראינו לנכון לדחות את התביעה על הסף מטעם זה, אין להתעלם מכך שבהליך משפטי מול אמישראגז הציג עצמו התובע מול הערכאה שם כקבלן עצמאי; כך הציג עצמו לבית משפט השלום ועל כך ביסס שם את תביעתו כולה על טענות לגבי מעמדו המשפטי . הטענות שם הופכיות וסותרות לחלוטין את הטענות המועלות בהליך זה.
114. אם לא די בכך יש עוד לציין כי התובע לא טען שבמהלך תקופת ההתקשרות הוא ביקש להיחשב כשכיר של אמישראגז. למעשה, שאלת העסקתו כשכיר נתפסה כלא-רלוונטית כלל, ולא רק מהטעם שאמישראגז אינה מפעילה בסוג זה של עבודות עובדים שכירים (ראו עדות מר גורדון בע' 25 ש' 28), אלא מטעמי כדאיות כלכלית גרידא – וכך העיד מר שרון כי בזמן אמת התובע לא ביקש להיות שכיר באמישראגז מאחר ש"משכורת של שכיר לא התאימה לו ולא מתאימה לו" (ע' 35 ש' 21) לאור סכומי הכסף שהרוויח כקבלן עצמאי.
115. לאור דברים אלה מצאנו לנכון לציין שהתובע מנסה להקביל את סיום ההתקשרות לפיטורים, ומציין כי "הסיכון היחידי אשר היה יכול להביא להפסדי התובע הוא הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת, ראיה לכך היא כי תוך זמן קצר מהעת שבו הפסיקה להתקשר עמו קרס התובע ולא שב לעבודתו כפי שהיה עובד בתקופת ההתקשרות בין הצדדים" (פסקה 82 בסיכומיו). בהקשר זה נציין כי נטען על ידו ,אף כי לא הוכח, שהתובע ספג פגיעה כלכלית לאחר סיום ההתקשרות עם אמישראגז דווקא כתוצאה מכך או מסיבות אחרות. ואולם, אין להקיש מתוצאה זו על מהות ההתקשרות לכתחילה.
116. פגיעה כלכלית בסיום התקשרות ארוכת שנים בין מזמין שירות וקבלן אפשרית .בהליך זה אין ביכולתנו לקבוע האם אכן במקרה זה הייתה פגיעה כלכלית בתובע אם לאו מאחר ולא הורם נטל ההוכחה בעניין זה.אף לו הייתה פגיעה כלכלית בסיום התקשרות עם קבלן עצמאי אין בכך להופכו ל"עובד" שפוטר ואין בכוחה לשנות בדיעבד את מהלך ההתקשרות בין הצדדים ואת הלך התנהלותם על פני שנים ארוכות, ולהגדיר מלכתחילה את מערכת היחסים כ"יחסי עבודה" רטרואקטיבית.