78. התובעים הם הגורם היחיד אשר היה יכול לדעת מה היו הנסיבות אשר הביאו לידי הנזק – שכן הם היו בעלי השליטה היחידים במטעיהם. באשר לתנאי השני, כי הנזק נגרם על-ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע – אין מחלוקת בין הצדדים כי הנזק נגרם על ידי מים. התובעים טוענים שמדובר במי קולחין ששימשו להשקיה שהכילו ריכוזי מלחים גבוהים שגרמו לתמותת העצים ואילו הנתבעים טוענים שהנזק נגרם בשל מים שהצטברו בשל קרקע לא מתאימה והמים גרמו לרקב שורשי העצים. בשני המקרים לא ניתן לומר שהמים היו בשליטתם המלאה של הנתבעים או מי מהם. שכן גם התובעים יכולים היו לבדוק את המים בכל נקודת זמן נתונה. לפיכך לא ניתן לומר שמדובר בנכס שהוא בשליטה בלעדית של הנתבעים.
79. באשר לתנאי השלישי, את הקביעה כי אירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה יותר מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה, לעניין זה יש להבחין בין הראיות הכלליות המובאות על-ידי הנתבע לבין הראיות הקונקרטיות המובאות על-ידיו. הראיות הקונקרטיות שהביא הנתבע לא תובאנה בחשבון הבדיקה. בדיקת קיומו של התנאי השלישי נעשית לאור הנסיבות הכלליות בלי שבית-המשפט פונה לפרטי המקרה. המסקנה אינה נסמכת על הוכחת מעשה רשלני מסוים. התנאי השלישי דורש הוכחת הסתברות כללית לקיום רשלנות, להבדיל מהצבעה על הסתברותה של אפשרות מסוימת כגורם לנזק (ראו ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק פ"ד נו(1) 539) לאור הראיות שהובאו בפני בית המשפט בעניין זה, לא ניתן לקבוע כי תמותת העצים מתיישבת עם המסקנה שהנתבעים או מי מהם לא נקטו זהירות סבירה יותר מאשר עם המסקנה שננקטה זהירות סבירה. עולה כי גם התנאי השלישי לא התקיים.
התוצאה היא שהטענה בדבר היפוך נטל הראיה נדחית אפוא
י. האם בוצע סקר קרקע שלאור תוצאותיו ניתן אישור נטיעה
80. התובעים טוענים שהם קיבלו אישורים לטעת את השטח משני גופים שונים, בלתי תלויים, במשרד החקלאות: האגף לשימור קרקע, לאחר ביצוע סקר קרקע והתייעצות עם מדריך חקלאי, וממנהלת ההשקעות שהורכבה מיועצים של משרד
--- סוף עמוד 16 ---
החקלאות, רשות התכנון, ומומחה חקלאי שמכיר את הגידול. כן קיבלו התובעים הקצאות מים מרשות המים, והיתרי השקייה בקולחין.
81. המדינה ומקורות טוענים כי הסקרים שנעשו עובר לנטיעה היו לא מספקים והיה בהם אינדיקציה ברורה לכך שהקרקע בעייתית ואינה מתאימה לנטיעה של עצי שקד. ואין לראות באישורים שניתנו אישור לנטיעה.