116. ד"ר גל העיד כי בד"כ חלה במאגרים עליה במליחות בשל תופעות האידוי (ע' 31, ש' 13-19, 1/6/20). כמו כן, מדדי המים שמקורות סיפקה היו לפני הכלרה (הוספת יוני כלור ממקור חיצוני). גם ליטמן אישר זאת וציין כי מקורות מוסיפה למים כלורידים בשיעור של 12% דהיינו, על מרכיב הכלור, שגם ככה חורג מתקנות ענבר, יש להוסיף גם את הכלור שמקורות הוסיפה למים.
--- סוף עמוד 27 ---
117. ליטמן אישר כי המוליכות החשמלית מבטאת את כמות המלחים במים, כשרכיב הכלורידים הוא המשפיע ביותר על המליחות. עוד העיד מר ליטמן כי לאור הבעיה הקשה באיכות המים, מקורות ביקשה למהול את מי הקולחין במים שפירים.
118. מחומר הראיות עולה כי בין רשות המים לבין מקורות נערכו פגישות (שסיכומיהן גולו אך באופן חלקי ע"י הנתבעות), שנועדו לכאורה לפתור את התסבוכת שבמסגרתה מחד מקורות הייתה מחויבת (לשיטתה) לקלוט את הקולחין, ומאידך הקולחין היו באיכות כה גרועה, עד שלא ניתן היה להזרים אותם למקום אחר, הואיל והדבר היה גורם לזיהום. לטענת התובעים הנתבעות בחרו להמשיך את אספקת המים המזוהמים לתובעים, והמשך גביית התשלום בגינם, תוך גרימת נזקים עצומים.
119. עוד טענו התובעים כי הנתבעות גם הפרו חובות חקוקות מכוח חוק המים, כשבין היתר לא נקטו בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע זיהום מים ע"י מתקני המים שברשותן או בפיקוחן.
הנתבעות טענו
120. בקיץ 2012 החלה מבואות ירושלים לשים לב כי במטעי השקדים החלה תמותה לא מוסברת של עצים רבים.
כאמור בכתב התביעה בתחילת עונת 2013 התברר כי התופעה מחמירה. חלק גדול מהעצים לא התעוררו כלל מתרדמת החורף ולמעשה מתו בזמן זה, וחלק מן העצים מתו זמן קצר לאחר שהתעוררו. בחודש ספטמבר 2013 נעקרו מרבית מטע אב"ת וסה"כ 424 דונם.
121. כאמור לעיל התובעים 2 ו-3, החלו להבחין במהלך עונות הגידול 2012 ו-2013 כי המטע המערבי מראה סימני התנוונות ותמותה מתקדמים. בקיץ 2013 מהמטע המערבי, מטע אגסים מהזן "אטרוסקה" בשטח כולל של 15 דונם, בעונה זו התובעים 2 ו-3 לעקור מהמטע המערבי, מטע נוסף של אגסים מזן זה.
122. וביחס לערכי המליחות במט"ש איילון בשנת 2013. ד"ר גל העיד כי תכליתן של תקנות ענבר לשמור על בריאות הציבור ולמנוע זיהום מים וסביבה. התקנות מסדירות, בין היתר, את החובות שחלות על יצרן שפכים, מפעל שפכים, וספקי מים.