50. טענה חשובה יותר היא טענת הרחבת החזית. ההסכם עם חברת ניר לא אוזכר בכתב ההגנה המתוקן של מקורות והועלה בפעם הראשונה בסיכומי מקורות. האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא ( ראו ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו- ישראל בע"מ, פורסם בנבו, 08.11.2009, וכן ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 ).
לאור כך ששני התנאים האמורים אינם מתקיימים במקרה דנן, יש לראות בטענה בדבר ההסכם עם חברת ניר כהרחבת חזית אסורה ולכן ראיתי לדחותה. הטענה שהנזק הוא של חברת ניר ולא של התובעת נדחית אפוא
ח. יישום פסק דין שתיל על העניין דנן
ע"א 10078/03 אורי שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, סב(1) 803, פס' 33 ו-35 (2007) (להלן: "פס"ד שתיל"). המדובר בערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, מיום 8.10.2003, בת"א 142/95, שניתן על-ידי כבוד השופט דוד חשין.
עיקרי פסק דין שתיל
51. פסק דין שתיל עוסק בתביעה כספית נזיקית של המערערים בשל נזקים שנגרמו לטענתם עקב מעשי המשיבות ומחדליהן שפגעו בפרחי הציפורן שגידלו המערערים בשנים 1987-1993.
--- סוף עמוד 9 ---
52. המערער והמשיב בערעור המדינה, הוא בעל משק בעמק יזרעאל, ובעל מניות חברת פרחי אורי שתיל בע"מ (להלן: "שתיל"). בשנות ה-70' החל שתיל לגדל פרחי ציפורן בליווי מדריכי משרד החקלאות, לאור דרגת מליחות המים שסופקו לו. מליחות המים עלתה עם השנים והסבה נזק כבד לפרחי הציפורן במשך שש עונות גידול, בין 1987-1993. אעפ"כ, בשנים אלה הרחיב שתיל את שטח חממות הציפורן באישור הגורמים המוסמכים. פנייתו של שתיל למקורות בדרישה לפצותו על הנזק, נדחתה. לפיכך הגיש שתיל תביעה לבימ"ש המחוזי שמצא את המדינה בלבד אחראית בנזיקין כלפיו. מכאן הערעורים. .
53. בית המשפט העליון, (מפי השופט לוי ובהסכמת המשנה לנשיאה ריבלין, בניגוד לדעתה של השופטת פרוקצ'יה), דחה את ערעור המדינה, קיבל בחלקו את ערעור המערער, ופסק כי:
54. התרשלות היא התנהגות בלתי-סבירה, המושתתת על יסוד פיזי וּמרַכִיב נורמטיבי ועובדתי כאחד, לאורו נקבעת מידת סבירות המעשה/המחדל. גם המדינה עלולה לחוב ברשלנות, שעה שפעלה באורח בלתי-סביר בנסיבות בהן מוטלת עליה חובת זהירות. באשר ליסוד הצפיות, חזקה על רשות מנהלית כי היא צופה ששימוש לקוי בסמכות המוקנית לה לפי דין יגרום לנזק מהסוג הנגרם בד"כ עקב שימוש לקוי כזה. ככלל, אין לחייב את המדינה ברשלנות בגין פעולה הכרוכה בשימוש רחב בשיקול דעת. חריג שיקול הדעת צומצם, עם זאת, לתוכנה של ההחלטה השלטונית, ואינו חל שעה שמדובר ביישום רשלני. בדיני הנזיקין מגלם כל אחד משלושה מבחנים מצטברים אלה: מבחן הקשר הרציונלי, מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה ומבחן היחסיות, את היחס בין הנזק לעלות מניעתו. צירופם יחד עשוי להתאים לבחינת סבירותה "הנזיקית" של פעולה שלטונית, הכרוכה בשימוש בשיקול דעת רחב. ההתרשלות עשויה לכוף ראשה בפני הקביעה כי מזיק, אף שפעל באורח בלתי-סביר, אינו חב זהירות כלפי הניזוק בהתקיים שני תנאים מצטברים: אין הצדדים רחוקים זה מזה יתר על המידה וכי אין בנמצא שיקולים אחרים של מדיניות, המצדיקים את שלילת החובה.