310. פרו' שוסייב חיווה דעתו שיוני אלומיניום בצורתם המסיסה, רעילים מאוד לצמח וכבר בריכוזים נמוכים (עשרות PPM) גורמים לנזקים קשים המאופיינים בהאטת קצב גדילה ועד כדי תמותת הצמח (1995 Delhaize and Ryan).
311. יוני אלומיניום משתחררים ממצבם הבלתי מסיס כתוצאה מהחמצה של הקרקע. החמצה של הקרקע יכולה להיגרם על ידי חומצה גופריתית לדוגמה המשמשת בתעשייה.
312. עוד מוסיף פרופ' שוסיוב שנוכחות של אלפי PPM אלומיניום בשורשים ומאות בעלים היא סיבה מספקת לתמותת המטע. המקור היחיד ליוני אלומיניום הוא מי ההשקיה שהגיעו מהמאגר שקולט חומצות כגון חומצה גופריתית או מלחי אלומיניום מסיסים כגון אלומיניום סולפאט המשמש גם הוא בתעשייה וגם במאגרי מים ובריכות שחיה כחומר המסייע למערכות סינון.
313. לטעמו של פרו' שוסיוב גם הריכוז הגבוה של הגופרית בצמח מעיד על נוכחות הנשא הפוטנציאלי של יוני האלומיניום שהוא יון הגופרית.
314. לפרופ' שוסיוב ברור שעל מנת לאשש את טענתו בדבר הרעלת אלומיניום הוא צריך שהצמח יהיה בסביבה חומצית. דא עקא שהסביבה בו נמצאו מטעי השקדים היא סביבה בסיסית ולכן הוא צריך שהצמח יושקה בחומצה חזקה כגון חומצה גופרתית אין כל ראיה שחומצה כזו נמצאת במי הקולחים ופרופ' שוסיוב לא בדק האם מי הקולחין הם חומציים. כאשר ברור לו שאין כל חומצה שנמצאת יחד עם מי הקולחין הוא כותב שהאלומיניום יכול להגיע מהתרכובת
--- סוף עמוד 87 ---
אלומיניום סולפאט שיכול להיות חומר מסייע למערכת הסינון. טענה זו נטענה ללא כל אסמכתא או עדות להימצאות יוני סולפאט כריכוז משמעותי במי הקולחין. לא זו אף זו מחוות דעתו של רמי בלנק עולה כי לא קיימת במט"ש איילון, כמו בכל מט"ש קונבנציונלי אחר, יחידת תהליך המסוגלת להרחיק מלחים מומסים מן הנוזל בכל שלב שהוא (ראו עמוד 4 לחוות דעתו).
315. פרופ' מינגלגרין הבהיר כי הרעלת אלומיניום אינה אפשרית בתנאי הקרקע בה גדלו מטעי התובעים:
"בתנאי ישראל לא יכול להיות טוקסיות של אלומיניום גם אם תביא משאית אלומיניום ותשפוך על הקרקע [...] דרך אגב לא ראיתי נתון השוואתי, הביאו נתון השוואתי מכפר בלום שראה זה פלא מדובר בברום בכלל ולא באלומיניום" [עמ' 908, ש' 26-23; עמ' 909, ש' 6-5].
316. קביעה זו של פרופ' מינגלגרין, הסותרת את האפשרות הפוטנציאלית להתקיימות השערתו של פרופ' שוסייב בדבר "הרעלת אלומיניום" מקבלת חיזוק נוכח קביעתו של ד"ר אבידן אשר קבע בחוות דעתו: