--- סוף עמוד 105 ---
טעונה סיוע ממקור חיצוני. באין סיוע כאמור, יכול ביהמ"ש לקבוע ממצאים על סמך עדותו היחידה של בעל דין רק אם יש בידו נימוקים משכנעים התומכים באמינותה, ונימוקים אלה חייב ביהמ"ש לפרט בפסק דינו. מכאן עולה כי כאשר מדובר בעדותו של בעל דין שנפגמה בשקר מכוון, אין כל אפשרות שביהמ"ש יוכל לסמוך את ידיו על אותה עדות. ברי הוא, כי ראייה מסייעת אינה יכולה להפוך עדות שקר לעדות אמת; וממילא לא ניתן יהיה למצוא נימוקים שיתמכו באמינותה של עדות שקרית.
385. הכלל השלישי והאחרון הוא איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. מקורו של איסור זה הוא סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), אשר מחיל את חובת תום-הלב והחובה לנהוג ב"דרך מקובלת" על כל פעולה משפטית, לרבות פנייה לערכאות וניהול התדיינות בבימ"ש, בבוררות או בפורום אחר. כלל זה אוסר על בעל דין לפתוח בהליך משפטי בהתבסס על טענה שקרית והסתרה מכוונת של עובדות מטריאליות, כאלה או אחרות. כמו כן אוסר הוא על בעל דין לנסות ולעוות את הדין על ידי מתן עדות שקרית ביודעין. מטע האגסים נעקר בגלל מחלת החירכון ולא בגלל מי הקולחין מר אנטמן ידע זאת והסתיר את העובדה שקיבל פיצוי בגין מטע האגסים מהקרן לנזקי טבע. בסיכומי התגובה כתב ב"כ התובעים שהפיצוי היה בגין יבול של שנה ולא אבדן המטע. שמאי בית המשפט העיד שמחלת החירכון היא מחלה קטלנית לאגס (פרוטוקול מיום 28/10/28 עמוד 1525). השמאי מטעם התובעים מר עתריה טען כי המחלה היא קלה וניתן לפתור אותה על ידי גיזום. ראיתי להעדיף את עמדתו של השמאי מטעם בית המשפט על פני חוות דעתו של שמאי התובעים בה אני מתקשה לתת אמון. (ראו להלן הביקורת על שמאותו בקשר למטע האפרסמונים).
התוצאה היא שהתביעה בקשר לנזק למטע האגסים נדחית.
386. המחלוקת בעניין מטע האפרסמונים דומה למחלוקת בעניין מטע השקדים. גם פה ניצבים מצד אחד פרופ' שוסיוב ומר אנטמן הטוענים כי מי הקולחין הם שגרמו לנזק ומצד שני ד"ר אבידן שטוען שטיב המקרקע הוא שגרם לנזק. במקרה דנן ניתן דווקא לגזור את האחריות לנזק מתוך הנזק עצמו. באשר לטיב מי הקולחין נכתב לעיל פרק שלם ונקבע כי בדיקות מי הקולחין שסופקו לתובעים אשר בוצעו באופן תכוף וסדיר בתקופה הרלוונטית [קיץ 2012 עד חורף 2013], הן בנקודת היציאה מהמט"ש על-ידי האיגוד [תיק מוצגים 4139-3832] והן במאגרי הקולחין עצמם על-ידי מקורות [תיק מוצגים 224-111] אינם מצביעים על כל חריגה משמעותית, בוודאי שלא חריגה מתמשכת בריכוזי