ת: אני לא יודעת, הם דיברו ביניהם, רגע, שאלת אותי – תן לי לענות ברשותך.
ש: כן. ברור.
ת: אתה לא נותן לי להתבטא.
ש: יש לך טעות. מאוד רוצה.
ת: הם דיברו ביניהם ואז הוחלט שהוא יבוא אלינו.
ש: לא, לא, לא. זו לא תשובה בשבילי. את אמרת שאת חייגת ונתת למנוח לדבר עם דנאי.
ת: אוקיי, נו, מה השאלה?
ש: ואני שואל: כשאת עומדת על ידו, נותנת את הטלפון למנוח לדבר עם דנאי, למה היה צריך, מה אמר לו המנוח, למה צריך דווקא היום כשהוא לא מרגיש טוב, להגיע אליו הביתה?
ת: הוא ביקש ממנו להגיע היום כדי שהוא רוצה לסדר את העניינים, זה הכול.
ש: את שמעת את השאלה?
ת: כן. למה.
ש: למה כשהוא מרגיש לא טוב?
ת: מאיפה אני יודעת למה? זו הבקשה שלו, הוא ביקש את זה, שהוא יבוא.
ש: כן. עד היה כמה הוא לא הרגיש טוב שלא יכול להיכנס לאוטו ולצאת מהאוטו ולעלות במעלית?
ת: אני לא יודעת עד כמה.
ש: הבנתי. את היית אמורה לקחת אותו לדנאי?
ת: לא. הם סיכמו ביניהם והוא בא.
ש: לא, את היית אמורה לקחת את המנוח לדנאי לפני שדנאי בא אליכם וסיכמו שהוא יבוא אליכם, את היית אמורה להסיע אותו לדנאי.
ת: לא סוכם איך ניסע, לא סוכם.
ש: אבל סוכם שאת נוהגת,
ת: לא, לא סוכם". (ההדגשות בקו- הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 13.1.2020, ע' 301 שורות 14-31, ע' 302 שורות 1-22).
--- סוף עמוד 38 ---
172. העדה לצוואה הגב' XXX העידה ואישרה שלא נכחו בעת עריכת הצוואה אנשים נוספים זולת המנוח ועו"ד דנאי:
"ש: כן. כשהגעת לחתום על הצוואה, מי היה בבית? כי אנחנו שמענו על XXX, ושמענו על XXX. מי היה בבית כשהגעת?
ת: אמיר ישב לשמאלי, וXXX ישב על כורסא כאן, לא ראיתי עוד אנשים בבית.
ש: לא ראית אנשים בבית? ואת XXX, את ראית בבית?
ת: לא."
(ראו: פרוטוקול מיום 19.6.2019, ע' 104, שורות 1-4).
173. עו"ד דנאי אישר כי התובעת פנתה אליו לצורך עריכת צוואת המנוח, וציין כי התובעת התקשרה אך הוא שוחח עם המנוח:
"ש: או קיי. ואחרי המספר ימים האלה, אתה אומר שהתקשר אליך המנוח, ואנחנו לא מוצאים את השיחה הזאת שאתה אומר עליה.
ת: אני לא אמרתי שהתקשר אלי המנוח, אמרתי שדיברתי עם המנוח,
ש: מה זאת אומרת?
ת: נדמה לי, נדמה לי ש, אני לא יודע, השיחה, נדמה לי שXXX הייתה, גב' XXX יזמה את השיחה ואז אני דיברתי איתו, לא זוכר אם האדם הראשון שדיברתי איתו הייתה XXX או היה המנוח עצמו". (ההדגשות בקו –הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 18.6.2019, ע' 51 שורות 23-29).