בענייננו, כאמור, הוכח כי המנוחה במועד הרלוונטי לעריכת הצוואה המאוחרת הייתה עצמאית מהבחינה השכלית הכרתית, והייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית ונפשית לערוך צוואה. רק בשנת 2018 חלה ירידה משמעותית במצבה הקוגניטיבי של המנוחה, שאז על פי חוות הדעת המקצועית של צוות בית האבות שינתה המנוחה סטטוס תפקודי מתשושה לסיעודית (מכתב מיום 5.2.2018; נ/10).
--- סוף עמוד 26 ---
82. באשר למבחן התלות והסיוע –
אין ספק, כי התובעת הייתה המטפלת העיקרית של המנוחה וסייעה לה בעניינים שונים, קודם כניסתה לבית האבות וגם במהלך שהותה שם; וכפי שהצוות בבית האבות תיעד ברישומיו: "בתה נ' הינה מסורה, דואגת ומסייעת לאמה בצרכיה וניתן לומר כי היא המטפלת העיקרית בה. היא נוהגת לבקרה מדי שבוע. בקשר רציף עם אנשי הצוות ב"שלווה", על פי צורך" (ישיבת צוות רב תחומים מיום 21.12.2016; נ/10).
עם זאת, התובעת לא הייתה המטפלת הבלעדית במנוחה אלא הנתבע גם נשא באופן חלקי בטיפול בה, כפי יכולתו ועל פי הצורך. על פי דיווח בית האבות, הנתבע היה מגיע לבקר את המנוחה, היה עימה בקשר טלפוני הדוק ונמצא בקשר שוטף עם הצוות הטיפולי (נ/10). ביום 28.8.2015 התקשר הנתבע וביקש להוסיף אותו כאיש קשר ונעתרו לבקשתו: "כן ניתן להוסיף אותו לאנשי קשר. ר' מגיע לבקר את אמו, ראיתי אותו מספר פעמים וגם היא מדברת עליו ומחשיבה אותו כגורם תמיכה" (תדפיס סוציאלי שוטף מיום 28.8.2015; נ/10).
כמו כן, הנתבע נהג לקחת את המנוחה לטיפולי עיניים בבית חולים בלינסיון "זה לא פעם אחת, זה עשרות פעמים זה במשך שנים" (עמ' 64, ש' 1); והוא אף נהג לקחת אותה למקומות שונים "למקומות, לבקר את הנכדות, לקנות לה כל מיני דברים פה ושם, מתי שהיא ביקשה ומתי שהיתה צריכה" (עמ' 64, ש' 4-3).
בנוסף, עצם היותה של המנוחה דיירת בבית אבות מלמד שגם אם הסתייעה רבות בביתה התובעת, אין הדבר יצר תלות יסודית ומקיפה המקימה את החזקה העובדתית של השפעה בלתי הוגנת, שכן בבית האבות נהנתה המנוחה מתמיכה וסיוע מצד הצוות המקצועי והטיפולי שם.
באשר לטענת הנתבע כי המנוחה לא ניהלה את נכסיה, הרי שגם קודם לכן היא לא ניהלה את נכסיה ואלה נוהלו תחילה על ידי בעלה המנוח ולאחר פטירתו על ידי ילדיה (סעיף 40 לתצהיר התובעת). מכל מקום, אין בעובדה שהמנוחה לא ניהלה את נכסיה בעצמה כדי להעיד על שליטה של התובעת בה, ולו בשל כך שהנתבע ניהל חלק מהנכסים. לדברי הנתבע, עוד בטרם תקופת שהותה של המנוחה בבית האבות, המנוחה לא ניהלה את נכסיה והם נוהלו על ידי הצדדים, באופן שהנתבע דאג להשכרת החנויות ולדיווחים לרשויות המס והתובעת דאגה להשכרת החדרים בדירה מס' 1 וגביית שכר הדירה מדירה מס' 4 (סעיף 19 לתצהיר הנתבע); לאחר פטירת האב הצטרפו התובעת והנתבע לחשבון הבנק של האם בבנק מסד כשותפים לחשבון תחת סעיף אריכות ימים (סעיף 44 לתצהיר הנתבע); על פי בקשת המנוחה, פיקח הנתבע על תיק ניירות הערך של המנוחה בבנק ובהראל פיננסים (סעיפים 48-45 לתצהיר הנתבע). יוער בהקשר זה, כי יש להבדיל בין עזרה שמטבע הדברים ואף סביר ביחסים בין הורים לילדים כי האחרונים יסייעו להם, לבין השתלטות אותו ילד על כספי הוריו ועשייה בהם כבתוך שלו. במקרה זה, הן התובעת והן הנתבע סייעו למנוחה בענייניה הכספיים והרכושיים ועל כן בוודאי שלא ניתן לראות בתובעת כמי שששלטה במנוחה בענייניה הכספיים וברכושה.