ב. שנית, מעדות הנתבע עולה, כי במהלך השנים נהג להקליט ולתעד שיחות רבות עם המנוחה (עמ' 56, ש' 17-16), אלא שלטענתו במשך השנים שרדה הקלטה אחת, אותה הגיש כמוצג בתיק, לאחר שמכשיר ההקלטה שמכיל את כל ההקלטות התקלקל וניסיון לשחזר את ההקלטות בשלוש מעבדות שונות לא צלחו (עמ' 57, ש' 3-1).
עם כל הכבוד, ההסבר שסיפק הנתבע לעניין זה מעורר ספקות, שכן לא יעלה על הדעת שהנתבע טרח משך שנים רבות לתעד ולעקוב אחר יחסי התובעת והמנוחה, הן ברישומים בכתב ידו והן בהקלטות, ועל אף החשיבות הרבה שהוא ייחס לדברים אלה, הוא לא מצא לנכון לנקוט באמצעי זהירות בסיסיים על מנת לשמר תיעוד זה, כמו לשמור את המידע בדיסק גיבוי כפי שלטענתו פעל ביחס להקלטה שהציג (עמ' 64, ש' 11-10).
--- סוף עמוד 30 ---
עוד מעוררת ספקות העובדה, כי דווקא הקלטה משנת 2010 (או משנת 2009 כטענת הנתבע בחקירתו) "שרדה" במשך השנים, בעוד מעדותו של הנתבע עולה, כי החל להקליט את שיחותיו עם המנוחה החל משנת 2010 (עמ' 62, ש' 24-23), כך שמדובר באחת השיחות הראשונות שהוקלטה על ידו, שאז לא ברור הכיצד דווקא קלטות של שיחות שהתקיימו במועדים מאוחרים יותר לא הצליחו לשרוד והן אינן בנמצא על מנת להציגם.
ג. שלישית, בכתב ההתנגדות טען הנתבע כי השיחה שתועדה התקיימה בשנת 2010 (סעיף 11 להתנגדות), טענה שהתיישבה עם דברי הנתבע בשיחה – "ר': את בריאה, את אישה בריאה, את בת 82 עד 120..." (שם, עמ' 4, ש' 13) – בהתחשב בעובדה שהמנוחה ילידת 1928. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי השיחה התקיימה ביום 24.4.2009 "זה התאריך בו בוצעה ההקלטה בפועל" (עמ' 56, ש' 24-21) והבהיר, כי "שנת 2010 הייתה הערכה ולא תאריך מדויק" (שם, ש' 27).
בין אם השיחה התקיימה במועד כלשהו במהלך שנת 2010 ובין אם התקיימה ביום 24.4.2009, הרי משהשיחה שהתקיימה לכל המוקדם כ-5 שנים או לכל המאוחר כ- 6.5 שנים לפני הצוואה המאוחרת, לא ניתן ללמוד ממנה דבר על היחסים שהיו בין התובעת לבין המנוחה בתקופה הסמוכה לחתימת הצוואה.
כמו כן, האירועים המוזכרים בשיחה שתועדה הם אירועים שהתקיימו לכאורה בעבר, עוד קודם למועד השיחה הנ"ל, כאשר הנתבע ואשתו מנסים לרענן את זיכרונה של המנוחה בדבר התקיימותם; ואין שם התייחסות לאירועי אלימות שהתרחשו בסמוך למועד השיחה הנ"ל, כך שמדובר באירועים שהתרחשו, אם בכלל, שנים רבות קודם לעריכת הצוואה.