ח. הצוואה המאוחרת סותרת את הרציונל של רצון המנוחה, שהדבר החשוב ביותר בעיניה היה המשפחה והמשכה, והיא מחלקת את הרכוש בין שני ילדיה ונותנת עדיפות לתובעת אשר לה אין צאצאים, על אף שנודע למנוחה שהתובעת אינה מתכוונת להוריש את נכסי המשפחה לנתבע או לבנותיו. לעומת זאת, הצוואה המוקדמת מגשימה את הרציונל של רצון המנוחה, כי נכסי המשפחה לא יעברו לידיים זרות או לכל צד ג' שאינו חלק מהמשכה של המשפחה, שכן משנודע לתובעת שאין בכוונת התובעת להוריש לנתבע או לבנותיו חזרה בה מכוונתה להוריש לתובעת נכס מנכסי המשפחה והחליטה להוריש אותם לנתבע ולבנותיו ובהוראותיה דאגה לספק קורת גג וכן הכנסה מהשכרת הנכסים לתובעת למשך כל ימי חייה.
ט. הצוואה המוקדמת נערכה על ידי עורכי דין המתמחים בתחום, לאחר שנפגשו עם המנוחה, התחקו באופן אובייקטיבי אחר רצונותיה, ללא כל מעורבות של הנתבע, לא בעריכתה, בניסוחה או בעת חתימתה.
י. חלק מהוראות הצוואה המאוחרת בטלות, בשל כך שנעשו מחמת טעות או בשל כך שביצוען אינו חוקי, שכן הזכויות בגג ושתי החניות הוצמדו על פי התקנון המוסכם לדירה מס' 6, אותה ציוותה המנוחה לנתבע; לפיכך, הענקת זכויות לתובעת בגג או בחניות נוגדות את התקנון המוסכם ויש בכך הוראה בלתי חוקית.
יא. לאור האמור לעיל, הרי שיש לבטל את הצוואה המאוחרת וליתן תוקף לצוואה המוקדמת, המבטאת את רצונה האמיתי של המנוחה ועולה בקנה אחד עם שאיפתה להמשכיות שליטת המשפחה ברכוש המשפחתי.
--- סוף עמוד 9 ---
33. תמצית טענות התובעת
א. התובעת מעולם לא הפעילה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, לא כפתה עליה להניח צוואה בכל דרך, לבטח לא בדרך של אונס, כפייה, אלימות או איומים.
ב. התובעת לא בודדה את המנוחה, לא סכסכה בינה לבין אחיה של המנוחה, ומעולם לא מנעה מהנתבע לבקר את המנוחה או לגרום לנתבע שלא לבקר את המנוחה.
ג. לתובעת לא הייתה כל מעורבות בעריכת הצוואה המאוחרת, והיא לא הכתיבה למנוחה דבר ביחס לצוואה זו או ביחס לצוואות קודמות של המנוחה.
ד. התובעת לא הפעילה אלימות, פיזית או מילולית, כלפי המנוחה וטענה זו אין לה כל יסוד.
ה. הצוואה המוקדמת מקורה בהשפעה בלתי הוגנת שהנתבע הפעיל על המנוחה. הנתבע הפעיל מניפולציה על המנוחה על ידי כך שאמר שהוא מצוי בסכנת חיים בריאותית קבועה וכל כעס עלול להביא למותו.
ו. המנוחה כלל לא קראה את הצוואה המוקדמת ולא הבינה את המשמעויות הענייניות בכללותן על ההשלכות המשפטיות שלהן.