מערכת היחסים בין הנאשמים 1 ו -2 :
149. פרק זה יתאר את מערכת היחסים האישית וחשוב מכך את מערכת היחסים העסקית שנרקמה בין השניים. סוגיה זו "צפה" כבר במהלך החקירות במשטרה וכן במהלך העדויות בבית המשפט. המאשימה לא ראתה לנכון לייחס לנאשמים ביצוע בצוותא של עבירות שוחד, שוחד ב"הנעה" או עבירה של מרמה והפרת אמונים בכך שדנו האחד בעניינו של האחר. ויודגש, גם בית המשפט אינו מוצא לעשות כן, גם לא בהתבסס על הוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין בפלילים.
150. ומשנאמרו הדברים, למערכת היחסים בין הנאשמים חשיבות להבנת דרך הפעולה של השניים בתקופה הרלוונטית: בין כאשר שניהם היו חברי מועצה וחברים בוועדת המשנה, ובין בתקופה שבה נאשם 1 שב לכהן כסגן ראש עיר לקבל משכורת מהעירייה, בעוד הנאשם 2 המשיך לכהן כחבר מועצה ומליאה. יש במפורט בפרק זה ללמד על עוצמת האינטרסים המשותפים שלהם. לו אלה היו גלויים לכל, היה נאסר עליהם לדון האחד בעניינו הפרטי של האחר. יש בכך ללמד על הקלות שבה יכלו להשפיע על החלטות הועדה, גם כאשר לכאורה אחד מהם אינו נוכח בדיוני הישיבה ובכך "מקפיד" כלפי כולי עלמא להימנע מניגוד עניינים. ובמה דברים אמורים.
151. מבלי להמעיט בכישוריו של נאשם 2 אין חולק כי נאשם 1 "האפיל" עליו בהבנת חוקי התכנון והבנייה, בפרט ככל שהדבר נוגע לתוכניות שאמורות להיות מאושרות בוועדה המחוזית, או כאשר יש צורך להיעזר בקשריו הפוליטיים של נאשם 1. נאשם 2 חזר על כך מספר רב של פעמים ובשל כך ראה לנכון להיעזר בכישורים אלו של נאשם 1.
152. יש שיראו בכך משום חברות אמיצה בין שני חברי מועצה ויכול שכך הם פני הדברים. אלא מאי, הייעוץ והעזרה אותם נתן הנאשם 1 לנאשם 2 בפרויקטים בהם זה האחרון היה מעורב לא נעשו "לשם שמיים" אלא בתמורה לתשלומי כסף גבוהים שהגיעו לכדי עשרות ומאות אלפי שקלים אותם העביר הנאשם 2 לנאשם 1.
153. מקום שבו פרנסתו של נאשם 1 קשורה קשר ישיר לנאשם 2 ולפעילותו העסקית במסגרת חברת "כדגל" (כשלעיתים הכספים מנאשם 2 הם פרנסתו היחידה של נאשם 1 באותה העת) או אז, נאשם 1 מצוי בניגוד עניינים בכל החלטה אותה הוא מקבל ביחס לפרויקטים בהם מעורב נאשם 2 – ולהיפך. מדובר בניגוד עניינים ברור, מובהק וחד משמעי. בפועל, כל אחד מהנאשמים דן כחבר בוועדת המשנה בפרויקטים של האחר.
154. כפי שהנאשמים לא טרחו ליידע את יו"ר הוועדה בדבר הסיבה לניגוד העניינים בו הם מצויים בשל קשריהם ליזמים, לא טרחו לעשות כן בנוגע למערכת היחסים העסקית בניהם. בכך יוכלו להעביר החלטות המטיבות האחד עם השני, מבלי לעורר חשד רב או להקים כנגדם טרוניות מצד יתר חברי הוועדה, או הייעוץ המשפטי.
155. התיאורים והעובדות שיפורטו להלן, ינותחו על ידי בית המשפט בהמשך הכרעת הדין ביחס לכל אישום. תיאורים אלה אינם שנויים במחלוקת באשר הם נמסרים על ידי הנאשמים, לעיתים כחלק מקו הגנתם.
פרויקט "פרחי בית שמש":
156. נאשם 2 נקשר עסקית עם זיוה כהן, נאשמת 6, לגבי פרויקט בבית שמש שעניינו בניית אלפי יחידות דיור במגרש שהיה בבעלות הכנסייה הסיציליאנית. אין טענה כי בפרויקט "בית שמש" מי מהנאשמים קיבל שוחד (אם כי הוא מצוי ברקע של האישום הרביעי שעניינו "מבוא אשדוד"). בשלב זה של הכרעת הדין, הדברים יפורטו רק לצורך המחשת טיב הקשר העסקי בין הנאשמים בעת הרלוונטית. כך תיאר נאשם 1 את מעורבותו בפרויקט:
"פנה אלי יצחק דרעי וביקש ממני שאעזור לו שאסדר לו פגישות עם סגן ראש עירית בית שמש הוא רצה שאני אלווה אותו מבחינת התב"ע, איך להתמודד עם המנהל עם רשות העתיקות, עם משרד משפטים, והכול בקשר לתכנית שהוא רצה לממש. הוא רצה לקדם תכנית בנייה של שכונה גדולה מאד בבית שמש, הוא רצה אפילו שאני אכנס איתו לעסק. אבל לא עשיתי כן ליוויתי אותו בפרויקט... אם אתה יודע במנהל למי לפנות חסכת חודשיים עבודה ובזה עזרתי לו, קיבלתי ממנו כסף אני לא זוכר כמה כסף, הוצאתי לו חשבונית".
157. אין חולק כי בגין הסיוע שנתן נאשם 1 לנאשם 2 בפרויקט פרחי בית שמש הוא קיבל מנאשם 2 באמצעות חברת "כדגל", 4 צ'קים בסך כולל של 188,730 ₪ (!) בחודשים ינואר-מרץ 2006 (ראה ת/227 עמ' 12). תשלום כספי של נאשם 2 לנאשם 1 בסדר גודל כזה, יוצר מחויבות ברורה של נאשם 1 לסייע בהצלחתו העסקית של הנאשם 2.
158. הדברים מובהקים אף יותר בשים לב לכך שסכום זה היה ככל הנראה הכנסתו היחידה של הנאשם 1 מהעסק בכל שנת 2006 (ראה ת/227 עמ' 13). והנה, באותה העת ממש שקיבל הנאשם 1 את הצ'קים הנ"ל, הובאו לוועדת המשנה בקשות שונות הקשורות לפרויקט רובע ט"ז במסגרתו קיבל הנאשם 2 מהיזמים מיליוני ₪. הנאשם 1 לא ראה כל בעייתיות בכך שהוא משתתף בישיבות הנ"ל וראה למשל פרוטוקול וועדת המשנה מתאריך 8.2.06 (ת/263(ב)11).
בית החלמה ליולדות (אישום 1):
159. לאחר שנאשם 1 מגלה שנאשם 4 מכר את הקרקע ליצחק אטיאס ובכך לשיטתו רימה אותו, הוא "מכניס לתמונה" את נאשם 2: "באתי ליצחק ואמרתי לו שישמע ש(יחיאל) אבו עבד עליי, הוא הבטיח שימכור דרכי את המגרש וצפצף עליי ויצחק שבא לפייס נכנס לתמונה. יצחק ניסה למצוא פשרה בין ההבטחה של אבו אליי למעשה שלו, דרעי פנה לאבו כי אני ביקשתי. לשאלתכם למה דווקא דרעי, אני עונה שהוא אדם מכובד בעיר" (ת/222, עמ' 6).
160. ובכן, לתהייה זו של החוקר ניתן להעלות גם מענה אחר: הנאשם 2 בדומה לנאשם 1 היה באותה העת חבר מועצה, ובעל השפעה רבה בעירייה. נאשם 2 נטל חלק בהצבעות הספציפיות הנוגעות לשינוי הייעוד של בית החלמה ליולדות, כמו גם קביעת ההשבחה על דרך של שומה מוסכמת שהטיבה עם היזם. (פירוט לגבי כך יינתן באישום הספציפי). עירובו של נאשם 2 אינו קשור ל"מכובדות" והינו בבחינת "איתות" ליחיאל אבו מה תהיינה ההשלכות הנוגעות לכך שמכר את המגרש שלא באמצעות נאשם 1.
161. אין המדובר בסברה ודי להפנות לדברים אותם מסר הנאשם 4, יחיאל אבו, במשטרה בנוגע לקשר בין הנאשמים: "אני יודע שיצחק דרעי היה מסתובב עם עמרם כנפו, היו שניהם מנהלים את העיר. אני חושב שיצחק דרעי היה מעורב אבל זה בספק. לשאלתך למה אני חושב, שהוא היה מעורב, הוא משיב שהוא היה יושב ראש המועצה הוא היה אחד המובילים במחלקת התכנון" (ת/248, עמ' 5).
162. על כך שבאותה העת הנאשמים נתפסו מנקודת מבטם של הקבלנים ככאלה שפועלים יחדיו, ניתן ללמוד גם מפיו של נאשם 2 שעה שניסה להסביר מדוע שמעון צרפתי (אחד מהקבלנים הגדולים בעיר) אינו משוחח עמו: "הוא טען שמאחר ולא מאשרים לו תכנית בעירייה ומתעכבות, והוא מאשים את עמרם בעניין, ואני חבר של עמרם והוא לא רוצה לשמוע עלי" (ת/239, עמ' 23).
מגדלי נוף
163. גם ביחס לפרויקט זה, הנאשם 2 כמו גם עדים נוספים מתארים פעולות שביצע הנאשם 2 מול היזמים דוד יפרח וירון מרגי, לצורך קידום הפרויקט: "דוד יפרח וירון מרגי היו אצלי בעירייה, והצעתי להם הצעה שירוויחו ממנה הרבה כסף, שבמקום לבנות שני בנייני רכבות, ושיבנו בניין אחד גבוה, ועשו את זה". בפועל, חרף תרומתו הנטענת של נאשם 2 לקידום הפרויקט, התשלום בסך 80,000 ₪ הגיע לכיסו של נאשם 1.
164. בחקירתו הנאשם 2 הסביר הדבר בכך ש: "יכול להיות שבהתחשבנות שלי עם כנפו שהיה מותר לו, שהיה חבר מועצת עיר בלבד, אמרתי לו אולי שהוא יגיש חשבוניות פה ואני אגיש חשבונית במקום אחר. אני אסביר – אם אני טיפלתי בפרויקט אחד ועמרם נתן לי עזרה וכן הפוך, עמרם טיפול בפרויקט וקיבל ממני עזרה על מנת שלא כל פרויקט יקבל שתי חשבוניות, כל אחד הוציא חשבונית אחת" (ת/250 עמ' 16).
ובדומה: "ש: האם גבית אתה או עמרם כנפו תשלום מגולן על המהלך הזה? אם לא, מדוע? ת: אני לא ואת עמרם כנפו אתה יכול לשאול. ש: אין מצב שקיבלתם אתה וכנפו כסף והתחלקתם ביניכם? ת: יתכן שהיו מקרים אבל בכל המקרים שהיו יש תיעוד בכדגל" (ת/241 עמ'7).
פרויקט "מבוא אשדוד" (אישום רביעי):
165. במשך חקירות ארוכות הנאשם 2 הכחיש שעירב את הנאשם 1 בכל דרך שהיא בפרויקט "מבוא אשדוד" ולכל היותר ציין כי ייתכן וביקש ממנו אינפורמציה אבל לא עזרה (התנהלות בעייתית בפני עצמה). רק בסוף חקירתו החמישית מיום 4.4.12 (ת/243) כאשר הוצגה לו חשבונית של חברת "אמרי נועם" לכדגל מתאריך 08.02.06 על סך 107,180 ₪, עליה מצוין "ייעוץ ליווי וטיפול עבור פרויקט מבוא אשדוד" מוכן היה לספר הנאשם 2 כי "יכול להיות בהתחלה שהתייעצתי עם אברהם כנפו בהתחלה, לא זוכר".
166. בבית המשפט פירט הנאשם 2 את מהות הסיוע שקיבל מנאשם 1. הדברים שמסר אינם זקוקים לפרשנות רבה:
"עכשיו שדה עוזיה זה מושב שסמוך לאשדוד והשטח שלו היה המלצה של המחוז פה, של משרד הפנים, לצרף את השטח שלהם, היה להם שטח גדול, לצרף אותו לאשדוד. וצריך לעשות את זה במנהל, להביא אישור ועמרם היה איש ש"ס, הוא היה חזק מאוד בש"ס והיה לו קשר עם שר הפנים, שר הפנים אז לא זוכר את השם שלו, אחד משרי הפנים, או אריה דרעי או סויסה, אחד מהם.
[...]
...אני אמרתי לה אני ליוויתי את עמרם וסגרתי איתו שאני משלם לו אם זה ייצא טוב, כלומר אם הוא יביא לי את האישור הוא יקבל 50 אלף דולר, זה הסיכום שלי איתו ובמידה ויביא את האישור, עכשיו האישור הגיע, אני כיצחק ליוויתי את עמרם, נסעתי איתו לירושלים והייתי איתו כשהוא נכנס לשר, אני לא שייך למפלגה שלהם אבל נכנס לשר, דיבר עם השר, פטפטו, הביא את האישור" (עמ' 632 לפרו' מיום 1.1.20).
וכל מילה נוספת מיותרת.
167. העובדה שנאשם 1 קיבל מנאשם 2 למעלה מ-100,000 ₪ עבור סיוע בקידום הפרויקט, תוך ניצול קשריו הפוליטיים, לא מנעה מנאשם 1 לנהל משא ומתן בשמה של העירייה מול היזמים שלהם דאג לקבלת האישור מהמנהל. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת ומפניה מתגונן נאשם 1 (במסגרת האישום הרביעי) בתואנה של חלוף זמן "ומסוימות ההתקשרות".
168. עוד ביחס לאישום זה יש להפנות לעובדה נוספת שאינה שנויה במחלוקת: הנאשם 1 מיידע את הנאשם 2 ב"זמן אמת" באינפורמציה אותה הוא מקבל מתוקף תפקידו כממלא מקום יו"ר וועדת המשנה, על מנת שנאשם 2 יוכל לעשות עמה שימוש בקשריו מול היזמים (ור' בין היתר שיחה מס' 199 מיום 9.11.10 49703/10). בשיחת המשך מאותו היום (מס' 302) השניים משוחחים על הפרויקט ונאשם 2 (שכאמור בה בעת הנו חבר מועצה ובמקביל פועל עבור תשלום למען היזמית זיוה כהן) נשמע אומר: "יש לי איזה רעיון, אבל אני אדבר איתך על זה". בחקירתו, הסביר נאשם 2: "אני חשבתי שאולי, לראות אם לבנות מעונות לסטודנטים במסגרת השטח של היזמים. לשאלתך, מדוע אני מדבר רק עם כנפו, אני משיב כי שאנחנו חברים שני הצדדים ירוויחו מזה... אולי בגלל שעמרם כנפו קיבל כסף בהתחלה דרך "אמרי נועם", הרגישו שהוא, שאני בעניינים אז הוא מספר לי" (ת/243, עמ' 38).
169. וכך, במשפט אחד המחיש נאשם 2 את הערבוביה בין יחסיהם האישיים והעסקיים, למול תפקידיהם הציבוריים. במשפט זה בא לידי ביטוי הפיחות הערכי העמוק בהתנהלותם של הנאשמים באותה העת.
רובע ט"ז (אישום חמישי):
170. לדברי אחד מן היזמים שזכה במכרז, גלעד פרימק, נערכו בינו לבין נאשם 2 שתי פגישות, אליהן הצטרף נאשם 1 אף שבאותה העת כבר חזר לכהן כסגן ראש עיר. נאשם 2 לא מכחיש הדבר, ואף מציין כי הדבר נעשה בכוונת מכוון: "אני רציתי להרשים מאד את היזמים שאיתם אני עובד, אני אדם שיכול לקדם את הנושא אחרת, איך אני יכול לקדם..." כשנשאל איזה אינטרס יש לנאשם 1 לבוא עמו לפגישה הנוגעת לעסקיו הפרטיים ענה: "כחבר" (ת/239, עמ' 12-11).
171. והנה זה מגיע בשל "מכובדותו" וזה מגיע בשל "חברותו". לא זה ולא זה. אמירות הללו של נאשם 2 יש לקבל פשוטם כמשמעם: הדרך של נאשם 2 לקדם את עניינם של היזמים היא באמצעות חבר שלו, נאשם 1. בתוך כך, נאשם 2 כושל בלשונו, אגב ניסיונו להסביר חוסר יכולתו להשפיע על הוועדה המחוזית: "המחוזית? לא מאמין שעמרם כנפו הלך בשבילם לוועדה המחוזית, ולא הפעלתי אותו בוועדה המחוזית. לא הבטחתי דבר כזה, וועדה מחוזית מעולם, ואין לי קשר לוועדה המחוזית..." (ת/239 עמ' 12).
הסיטי - חכמוב (אישום שישי):
172. אף שאין חולק שסך של 80,730 ₪ הועברו מחברת "יחד הבונים" לנאשם 1 ולא לנאשם 2, זה האחרון חזר במספר הזדמנויות על כך שבפועל שניהם נטלו חלק בפרויקט, ובהמשך הגיעו להבנה ביניהם בנוגע לתשלום:
"... חכמוב הרצל אני חושב כמו שאתה מזכיר לי היה חולה, וניסה למכור את השטח, ניסה לקדם בו פרויקטים. חכמוב פנה אלי, שטח שלו לא הניב, והיה מסוכסך מאוד עם אחיו, אז הוא חיפש למי למכור, אז הצעתי את זה ליחד הבונים, והם קנו את זה, אני ועמרם, אם אני לא טועה באותה תקופה, אבל... קשה להיזכר, יכול להיות שישבנו שש בישיבה: אני, עמרם, חכמוב, הבן של חכמוב, קלוד, ואיציק מיחד הבונים... ש: אם אתה ועמרם עברתם לחכמוב כמו שדיברת, כי צד זה שאתה לא קיבלת כסף אילו עמרם קיבל? ת: יכול להיות שקיבלתי כסף מכנפו והיתה איזה התחשבנות, לא יודע, או שהוא אמר לי, שהוא עשה את כל העבודה ואמרתי לו לבריאות. אני אדם מאוד רחמן. באותה תקופה אני קיבלתי פנסיה והייתה לי משכורת טובה שלעמרם לא היה כלום" (ת/246, עמ' 4).
ובדומה: "ש: זה לא מעצבן אותך שעמרם כנפו קיבל על זה כסף ואתה לא? ת: לא, עבדנו במשותף, הסתדרנו. ש: תסביר לי בבקשה מה זה אומר שהסתדרתם? ת: שאלי שאל אותי, ייתכן ועניתי לו, היום אני לא זוכר מה היה ההבדל ביני לבין עמרם" (ת/196, עמ' 40).
173. תיאורו של נאשם 2 מלמד כמעט על שותפות עסקית בין השניים, ולמצער, קיומם של אינטרסים כלכליים חזקים ומשותפים לשניהם.
שומרז (אישום שמיני):
174. הנאשמים, חשבו לפעול בתחום הנדל"ן בעיר אשדוד גם כשותפים. כך למשל, בתקופה שנאשם 1 שימש כחבר מועצה ולא קיבל שכר מהעירייה, השניים שקלו להשתתף במכרז לרכישת הקרקע שבסופם של דברים נרכשה על ידי הקבלן שומרז: "היו לנו מחשבות לקנות את המגרש הזה ביחד" (הודעת נאשם 2 ת/240, עמ' 21). הדבר אינו מונע מנאשם 1 להשתתף בוועדת המשנה בישיבות הנוגעות לאותו מגרש ובהמשך גם לדווח לנאשם 2 תוך כדי הישיבה מה הוחלט.
175. כך לשם הדוגמה בלבד (שכן כאמור הדברים יפורטו במסגרת האישום השמיני) מצאו הדברים ביטויים בחקירתו של נאשם 2 במשטרה:
"ש: אני מציג לך מסרון 257-49703 מתאריך 9.11.10 שעה 17:09 ששלחת למספר 054-4867077 השייך לעמרם כנפו בו כתבת 'מה עם החתן'. מה כוונתך ב'חתן' 'חתן' של מי? ת: כן, ה'חתן' שלי. יכול להיות שאני יודע רציתי לשאול אותו אולי מה אם התכנית של ה'חתן' שלי שומרז האם עברה בוועדה או לא. ש: מה היה באותו זמן? ת: יכול להיות שהייתה וועדה באותו זמן. ש: לפני הוועדה דיברת עם עמרם כנפו? ת: אמרתי לו שיפתח לחתן שלי דלת וינסה לעזור לו, הנושא הזה היה על הפרק. ש: אני מציג לך מסרון 258-49703 קיבלת מעמרם כנפו באותו תאריך 9.11.10, שעה 17:10 כלומר דקה אחרי בו הוא כתב לך 'יהיה בסדר' הסבר? ת: כלומר הוא ידווח לי אם עבר או לא..." (ת/240 עמ' 18).
ובהמשך: "כנפו ידע שאני קונה לבן שלי דירה שם. האם לפני שהתכנסה הוועדה, אני משיב, שיכול להיות" (ת/240 עמ' 22) .
176. דפוס פעולה זה, מלמד עד כמה חסרת משמעות (לצורך נטרולו של ניגוד העניינים) העובדה שמי מהנאשמים נמנע מלהשתתף בישיבה, כאשר חברו הטוב, מצוי בתוכה ומשמש כידו הארוכה שעה שכל אחד מהם מצוי בניגוד עניינים ברור.
קריאת ביניים:
177. מעבר לחברות הקרובה בין הנאשמים 1 ו-2, בכל התקופה הרלוונטית הם קיימו בניהם מערכת עסקית ענפה המבוססת על אינטרסים כלכליים עצמאיים ומשותפים. חרף כל אלה, ואולי נכון לומר, בשל כל אלה, האחד דן בעניינו של האחר במסגרת תפקידם הציבורי כחברי וועדת המשנה ומחוצה לה. כאמור בפתיח בפרק זה, אף שיש בהתנהלות זו משום הפרת אמונים, לא מצאתי להרשיע את הנאשמים בעבירה זו מקום שהמאשימה לא ראתה לעשות כן. אף שכך, התנהלות זו תשמש כראייה נסיבתית, ולעיתים כראיה ישירה, להוכחת השפעת הנאשמים על אופן קבלת ההחלטות, כחלק מרכיב ה"בעד פעולה הקשורה לתפקידם", כמו גם להוכחת הסטייה מן השורה.
הפרוטוקולים של ישיבות וועדת המשנה:
178. חשיבות הפרוטוקולים של וועדת המשנה לחקר האמת ברורה מאליה. ניתן ללמוד מהם מי היה נוכח בכל ישיבה; מי יצא או נכנס במהלכה; דברי המשתתפים; תוכן הבקשות ופירוט ההחלטות שהתקבלו. הפרוטוקולים נרשמים במהלך הישיבה ונחתמים בסמוך לאחריה.
179. התיעוד המידי של הישיבה ויתר הנסיבות הנוגעות לעריכתו של הפרוטוקול, כפי שתפורטנה להלן, מקנה לו ערך ראייתי רב ואף עדיף על פני עדות כזו או אחרת לגבי תוכן הישיבות שניתנת בחלוף שנים רבות. חקירת המשטרה נשוא כתב אישום זה נפתחה שנים לאחר שהפרוטוקולים נחתמו ומכאן גם נעדר החשש כי תוכנם יסולף ויעוות כחלק משיבוש מהלכי חקירה.
אף שכך, באי כוח הנאשמים חלקו על כך שיש לראות בפרוטוקולים תעודה ציבורית וכראיה לאמיתות תכנם. במישור הקבילות נטען כי לא הוגשו הפרוטוקולים המקוריים והחתומים; לא הוגשו הפרוטוקולים המלאים, אלא מקטעים מהם הנוגעים לבקשות ספציפיות; לא נעשה מאמץ ראוי לאתר את הקלטות האודיו של הישיבות, בהתאם ל"כלל הראיה הטובה". בנוסף, נטען כי אין המדובר בפרוטוקול כפי משמעותו המקובלת, היינו, תמלול "מילה במילה" את שנאמר; מזכירת הוועדה העידה על קושי שלה לעקוב אחר כל מי שנכנס ויוצא.
לחיזוק טענתם, הסניגורים הציגו התייחסויות בכתב של גורמים שונים בוועדה ומחוצה לה בנוגע לחוסר דיוק שנפל בפרוטוקול, נוסחים שונים ביחס לאותה ישיבה, שוני בסך המשתתפים בהצבעות השמיות (מבלי שצוין עובר לכך שמי מחברי הוועדה נכנס או יצא) באופן אשר מקשה לטענתם לראות בהם ראיה לאמיתות תכנם.
דיון:
180. שקלתי ובחנתי את טענות ההגנה ואין בידי לקבלן. הפרוטוקולים של וועדת המשנה באשדוד שהוגשו כראייה הנם בגדר תעודה ציבורית כפי הגדרתה בפקודת הראיות כאמור בסעיף 34 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). נגזרת מכך המופיע באותם פרוטוקולים משקף נאמנה את רשימת המשתתפים, כמו גם טיב ההחלטות שהתקבלו.
181. ראשית יש להידרש "לסלקטיביות" הטענה. הדברים מכוונים לכך שהפגמים הנטענים כוונו רק ביחס לפרוטוקולים שקבלת האמור בהם כראיה לאמיתות התוכן, פועל לחובת הנאשמים. מאידך, כאשר היה בפרוטוקולים לתמוך בגרסתם (בפרט באותם פרוטוקולים שצוין שנעדרו מהישיבה), או אז תוכנו של הפרוטוקול אומץ על ידם ללא תנאי.
182. ההסתייגויות בנוגע לפרוטוקולים, בפרט מצדו של נאשם 2 אינה עולה בקנה אחד עם האמור בעתירת בא כוחו המלומד בסיכומיו, שם פורט כי הנאשם 2: "מתקשה להעיד, זכרונו שהיה חד בעבר אינו כשהיה... משום כך הדרך הנכונה להעריך את חומר הראיות הוא להתמקד בעובדות קשות: מסמכים, עדים חיצוניים, סברה מחויבת וכיוצ"ב" (ר' סעיפים 65-64 לסיכומי נאשם 2).
183. סימן ד' לפקודת הראיות דן ב"תעודות ציבוריות". סעיף 29 קובע כדלהלן:
"תעודה ציבורית – תעודה של אחד הגופים המנויים להלן שהיא מעשה חקיקה שיפוט או ביצוע, או רשומה של מעשה כאמור, או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות של אחד הגופים המנויים להלן, ובכלל זה תעודה המוחזקת כרשומה, בין שנעשתה בדרך רשמית ובין בדרך אחרת; ואלה הגופים:
[...]
(2) משרדי הממשלה, רשות מקומית, בית משפט, בית דין, גוף אחר בעל סמכות שיפוטיות או מעין שיפוטית, נוטריון או כל גוף רשמי אחר של ישראל או של שטח ארץ שמחוץ לישראל (להלן המוסדות)."
184. סעיף 32 לפקודת הראיות שדן בדרך הוכחת תעודה ציבורית, קובע כי: "תעודה ציבורית ניתן להוכיח בהגשת אחת מאלה בלי לפגוע בדרכי הוכחה אחרים: המקור; העתקו הבדוק; העתקו שהודפס על ידי המדפיס הרשמי; העתקו המאושר בחותמו הרשמי או בחתימתו של הפקיד."
185. מעבר לדרישות סעיפים אלו, הפסיקה קבעה כי קיימים עוד ארבעה תנאים להיותו של מסמך בגדר "תעודה ציבורית" והם: הרישום במסמך נעשה מכוחה של חובה מפורשת שבדין; הרישום מתייחס לעניין ציבורי, לאמור שלציבור יש עניין בעריכתו; הרישום נועד להישמר לעתיד, לאמור שאין מדובר ברישום שנועד לשימוש חד פעמי; הרישום עומד לעיון הציבור, לאמור, לעיונו של כל מעוניין (ר' י. קדמי על הראיות (חלק ראשון), עמ' 558).
186. תנאים אחרונים אלו שנקבעו בפסיקה, נועדו לצורך קביעת המשקל של הראיה, להבדיל מקבילותה, היינו על מנת שהיא תשמש כראיה לאמיתות תוכנה, יש לעמוד בארבעת תנאי הפסיקה שצוינו לעיל (י. קדמי, שם, עמ' 560).
מן הכלל אל הפרט:
187. ככל שהדבר נוגע לטענות הנוגעות לקבילות המסמך בשל פגמים הקשורים לאופן הגשתם , הרי שאלו קיבלו מענה לאחר שבית משפט הורה (בהסכמה) על איסופם של כל הפרוטוקולים המקוריים, המלאים והחתומים מעיריית אשדוד. בכך ניתן לדעת מה הנוסח הסופי המחייב שאושר "ננעל" והופץ לציבור. עוד ניתן לדעת מה היו כל הבקשות שהובאו לכדי הכרעה באותה ישיבה, לרבות הרצף הכרונולוגי שבו נערכו. הגשת מלוא הפרוטוקול מאפשרת גם בחינה של הנוכחים על פני כל הישיבה וזאת בזיקה לטענה לפיה בשלב מסוים מי מהנאשמים יצא או חזר בשל ניגוד עניינים בו היה מצוי.
188. לית מאן דפליג, כי הפרוטוקולים הנם בבחינת רשומה של מעשה ביצוע של הרשות המקומית, עריכתם נעשית מכוח חובה מפורשת בדין, הם נשמרים ועומדים לעיון הציבור. המשטרה ביקשה לאתר את ההקלטות של הישיבות, אולם, כפי הנלמד, אלו לא נשמרו. גם אם נראה בפרוטוקולים כראיה משנית, נוכח הרושם כי היעדרן של קלטות האודיו אינו נעוץ במחדל של היחידה החוקרת, ניתן להסתמך עליהם. זאת ועוד, בשונה מחקירות, שיחות טלפון וכיוצא באלה, לפרוטוקול של וועדת המשנה משמעות אופרטיבית ועל כן הוא, ולא ההקלטה, מופץ לציבור, בפורמט אחיד, ברור ונגיש לכל.
189. אשר לאופן עריכתם של הפרוטוקולים של ישיבות וועדת המשנה באשדוד, העידה דיתה וייל, מזכירת הוועדה אשר הייתה אמונה על עריכתם של מרבית הפרוטוקולים בתקופה הרלוונטית. הרושם שדיתה הותירה בעדותה היה חיובי. דיתה פירטה כי היא בעצמה נכחה פיזית במהלך הישיבה, כאשר בתחילתה היא ציינה את כל מי שנוכח. הרישום נעשה על דרך של תקציר בכתב יד שבהמשך מועבר לפרוטוקול מודפס. דיתה הוסיפה כי ככל שיש רצון לקבל את התמליל, או אז ניתן לעשות כן על ידי בקשה מיוחדת ובהסתמך על הקלטות הדיונים (שבתחילה נעשו באמצעות קסטות ובהמשך באמצעים דיגיטליים).
190. חשוב לענייננו הדברים אותם מוסרת דיתה לגבי השלבים השונים אותם יש לבצע עד להוצאתו של הפרוטוקול החתום ו"נעילתו" בפני שינוים, בדגש על הליך בקרה ואיזון חוזר לגבי כל פרוטוקול. לדבריה, לאחר עריכת הפרוטוקול, הטיוטה מועברת למהנדס העיר: "והוא בודק אותה, מאשר אותה אם יש תיקונים לפעמים בנוסח..."; "הוא לא עובר על הקלדנות הוא עובר על נוסח ההחלטות כדי לדייק. זה עניינים הנדסיים. זה עניינים של תב"עות. זה עניינים לשיקול דעתו של מהנדס העיר. אולי אני טעיתי וכתבתי לא נכון" (עמוד 277 לפרו' מיום 9.10.18).
191. לאחר שמהנדס העיר עובר על הפרוטוקול ובודק אותו, הפרוטוקול עובר לחתימה של יושב ראש הוועדה. גם כאן, אין המדובר בהליך אוטומטי, שכן יחד עם העברת הפרוטוקול, מזכירת הוועדה מסבה תשומת ליבו לנקודות חשובות המצריכות את תשומת לבו. עיון בפרוטוקולים המקוריים מלמד כי דברים אחרונים אלו לא נאמרו כדי לצאת ידי חובה או לטעת רושם מוטעה בדבר טיבו של הליך הביקורת. ברוב הפרוטוקולים מצויים קטעים מודגשים (במרקר) לצד הפניות של מזכירת הוועדה. עוד ניתן ללמוד כי לא אחת אנשים הרשומים ככאלה שנכחו בישיבה אינם בהכרח נושאים דברים המוצאים ביטוי בפרוטוקול, אף שבפועל לקחו חלק גם בהצבעה.
192. גם בשלב זה לא תמה הבקרה, וטרם נעילתו והפצתו של הפרוטוקול, הוא מופץ לכל חברי הוועדה על מנת לתת להם אפשרות להסיג על דברים שמופיעים בו או תיקון דברים שנאמרו לכאורה מפיהם: "אם אין שום הערות אז הוא ננעל ואז הוועדה שלאחריו מאשרת פרוטוקול קודם" (עמוד 281 לפרו' מיום 9.10.18).