תמצית כתב האישום והעובדות הצריכות לעניין:
209. הקרקע נשוא אישום זה מצויה ברובע ג' בעיר אשדוד ובעת הרלוונטית הייתה בבעלותו של נאשם 4. בשנת 1998 שונה יעוד הקרקע ממגורים לבית החלמה ליולדות, אשר כשמו כן הוא, נועד לשמש מעין מלון לנשים שזה עתה ילדו. במסגרת שינוי היעוד הוקצו לנאשם 4, כפיצוי, יחידות דיור "חלופיות", 37 במספר, במגרש אחר, אותן הוא מימש. מאז ועד לשנת 2004, המגרש ברובע ג' עמד ריק, לא נבנה עליו דבר ולא נעשו ביחס אליו עסקאות הנוגעות לבעלות עליו.
210. במהלך שנת 2004, סיכמו בעל פה הנאשם 1 (ששימש באותה עת חבר ועדת המשנה) ונאשם 4 כי נאשם 1 ידאג לשינוי יעוד הקרקע חזרה למגורים. בתמורה לכך, לאחר שתתקבל ההמלצה של ועדת המשנה לשינוי האמור, יקבל נאשם 1 אופציה לרכישת הקרקע תמורת סכום של 2.1 מיליון ₪ שהנו נמוך משמעותית מהשווי החדש של המגרש לאחר שינוי ייעודו למגורים (להלן: "המתת"). ההחלטה על שינוי הייעוד נמצאת בסמכות הועדה המחוזית לאחר שמתקבלת המלצתה של ועדת המשנה.
211. ביום 20.7.05, ולאחר הסיכום בעל פה בין הנאשם 1 לנאשם 4, החליטה ועדת המשנה לקבל את הבקשה על שינוי היעוד חזרה למגורים. ההמלצה כללה אישור של 28 יחידות מגורים כאשר 10 יחידות מהן יהיו מ"מאגר מאושר" ו-18 יחידות דיור בדרך של היטל השבחה. המלצה זו נעשתה על ידי אימוץ הצעתו של נאשם 2 שהשתתף בישיבה ובניגוד להמלצת מהנדס העיר. הנאשם 1 לא נכח בישיבה. אף שהיזם הפורמלי של הבקשה לשינוי ייעוד היה הנאשם 4, במהלך הדיון בבקשה בוועדת המשנה, התייצב מר צבי שידולבסקי כנציג הרוכשים ונטען כי "המגרש נרכש מחברת אבו יחיאל וטרם הושלם הליך העברת הבעלות".
212. ביום 27.7.05 כשבוע לאחר החלטת ועדת המשנה, עוגנה ההסכמה בעל פה בין נאשם 1 לנאשם 4 בהסכם אופציה כתוב ולפיו, מוענקת לנאשם 1 אופציה לרכישת המגרש תמורת 2.1 מיליון ₪. על פי הסכם האופציה, הנאשם 1 רשאי להודיע על מימושה בתוך 6 חודשים.
213. ביום 17.8.05, נערכה ישיבה נוספת בוועדת המשנה שבה נכחו הנאשם 1 והנאשם 2 לשם הצגת תכנית בינוי. בישיבה זו הוחלט כי כלל יחידות הדיור יהיו בדרך של השבחה, תוך ביטול החובה להשיג יחידות אוויר. החלטה זו התקבלה חרף התנגדות מהנדס העיר. גם בישיבה זו, הנאשם 1 לא הודיע על העניין האישי שיש לו בבקשה.
214. בהמשך למתואר, הנאשם 1 היה מעורב בקביעת גובה השומה בכך שהנחה את השמאי דני פרדקין שאמור היה לערוך את השומה המוסכמת כי שטח כל יחידת דיור ייקבע לפי 150 מטר מרובע.
215. לאמור בכתב האישום נוסיף כי ביום 13.2.06 שלח הנאשם 1 לנאשם 4 הודעה כתובה בדבר רצונו לממש את האופציה וכי בהתאם לכך מבוקש להכין הסכם מכר.
216. בעקבות הודעתו של נאשם 1 על רצונו לממש את האופציה, החלו הצדדים להחליף ביניהם טיוטות של חוזה המכר. במהלך המשא ומתן, החלו לעלות מצדו של נאשם 4 ומיצגיו, טענות בנוגע ל"שמועות" שרצות בעיר הנוגעות לאי חוקיותו של הסכם המכר נוכח תפקידו הציבורי של נאשם 1.
217. לטענת הנאשם 4, שמועות אלו קיבלו ממד ממשי עקב דרישת בא כוחו של נאשם 1, עו"ד מור כהן, כי בחוזה ירשם כי "אין מניעה חוקית" לכריתתו של ההסכם. ביום 6.4.06, הנאשם 1 ונאשם 4 חתמו על הסכם ביטול האופציה. במסגרת ההסכם הושב לנאשם 1 הסכום ששילם עבור האופציה. לטענת נאשם 1, הטעמים שהביאו אותו לביטול הסכם האופציה אינם קשורים כלל וכלל לאי חוקיותו ומבוססים על אי כדאיות העסקה מנקודת מבטו באותה העת.
218. לטענת המאשימה, אין לקבל אף לא אחד מטיעוני הצדדים לביטולו של ההסכם. לשיטתה, כל עוד ההסכם נעשה מבלי שמעורבותו של נאשם 1 כחבר וועדת המשנה הייתה גלויה, לא הייתה מניעה מצד הצדדים להמשיך וליישמה. ברגע שהדברים התגלו או אז שני הצדדים הבינו כי מוטב להם לפעול לביטולו הפורמלי.
219. ביום 24.10.06 נחתם זיכרון דברים בין נאשם 1 לבין אורי אטיאס ולפיו נאשם 1 ימכור לאורי אטיאס את הקרקע בתמורה ל- 980,000 דולר. המתווכים בהסכם זה היו יצחק איצ'ה שטיין ואברהם צישינסקי. במעמד החתימה נאשם 1 קיבל מקדמה במזומן בסך של 80,000 דולר.
220. לאמור בכתב האישום נוסיף כי הסכם זה נחתם אף שלכאורה לאחר ביטול האופציה אין לנאשם 1 כל זכות במקרקעין. לטענת נאשם 1 עריכת הסכם זה נעשתה בעקבות כך שנאשם 4 מצא לנכון, בעקבות "פועלו", לתת לו בלעדיות במכירת הנכס כאשר הוא יפעל כמתווך. לטענת המאשימה, הנאשם 1 לא פעל כמתווך אלא נהג מנהג בעלים בקרקע על רקע "ההבנות הקודמות" בינו לבין נאשם 4.
221. ביום 4.7.07, לאחר שהתקבלה בוועדה המחוזית ההחלטה המאשרת את שינוי היעוד, הנאשם 4 מכר את המגרש לאדם אחר, יצחק אטיאס בתמורה ל- 4.4 מיליון ₪.
222. לאמור בכתב האישום נוסיף כי בעקבות המהלך שביצע נאשם 4, אורי אטיאס שחתם הסכם מול נאשם 1, תבע את נאשמים 1 ו-4 בגין הפרת חוזה. תביעה שנדחתה.
223. ביום 11.2.10 יצחק אטיאס מכר את המגרש בתמורה ל-5.8 מיליון ₪.
מענה נאשם 1 לכתב האישום:
224. לדברי נאשם 1 באותה העת לא קיבל משכורת מעיריית אשדוד ומשכך, לא הייתה כל מניעה מצדו לבצע עסקאות מסוג זה; החלטתו לפתוח עוסק מורשה בתחום הנדל"ן הייתה בהלימה לכישוריו והבנתו בתחום; מהלכיו בנוגע לקרקע נעשו לטובתו האישית בהיותו בעל זכות מסוג אופציה; ההטבות הנלוות למהלך זה, ככל שהעסקה הייתה יוצא לפועל, היו מטיבות עם הנאשם בלבד; ההסכם לא הותנה באישור הועדה המקומית והתמורה שנקבעה אינה נמוכה; הנאשם לא נכח בדיונים הקשורים במגרש; מאחר שהמגרש הנו חלק משיקום שכונות, כלל לא היה צריך להיות משולם בגינו היטל השבחה; פעולותיו של הנאשם במסגרת העסקה עם אורי אטיאס (שנעשתה לאחר ביטול האופציה) היו מתוקף תפקידו כמתווך ולא כבעל הקרקע.
ההליכים בעניינו של נאשם 4:
225. נגד הנאשם 4 הוגש בתחילה כתב אישום המייחס לו ולחברה שבבעלותו (נאשמת 5) עבירות של מתן שוחד, הלבנת הון ופעולה ברכוש אסור. במהלך שמיעת הראיות העלו ב"כ נאשם 4 טענה ולפיה הנאשם 4 אינו כשיר לעמוד לדין בשל פגיעה משמעותית ומתמשכת בזכרונו. לאחר שנשמעו ראיות הצדדים לעניין זה, ניתנה על ידי בית המשפט, ביום 13.7.20, החלטה לפיה, גם אם זכרונו של הנאשם 4 נפגם, אין בכך כדי לפגוע בכשירותו לעמוד לדין. בעקבות האמור הנאשם עלה להעיד להגנתו ביום 4.8.20.
226. עדותו של נאשם 4 אופיינה בכך שזה ענה למרבית השאלות שהופנו אליו, חזור ונשנה, כי הוא "אינו זוכר" את הפרטים עליהם הוא נשאל. תשובה זו נמסרה גם במענה לשאלות כלליות, בסיסיות, בפריפריה של כתב האישום ובליבתו. התנהלות זו אפיינה את חקירתו הראשית כמו גם חקירותיו הנגדיות.
227. אף שלכאורה הנאשם 4 ענה באופן פורמלי לשאלות, נוכח טיב תשובותיו יש לראותו כ"עד השותק" או לחלופין כ"עד המברבר". מסקנה זו מתחזקת נוכח הרושם של בית המשפט, כי הלה הגזים בטענתו כי הוא אינו זוכר, וזאת בדומה לרושם שהותירה עדותו לגבי כשירותו לעמוד לדין. לאור האמור, ובהתאם להלכה שנקבעה בדנ"פ 4390/91 מדינת ישראל נ' חוסאם בן מוג'הד חאג' יחיא, פ''ד מז(3) 661, יש לראות בעד כמי שניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותו. משכך, אמרותיו במשטרה שהוגשו לבית המשפט, מכוח הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות, קבילות, ויכולות לשמש כראיה נגד הנאשמים.
228. מעבר לכך שמדובר באמרות קבילות סבורני כי יש לתת להן משקל רב. המדובר באמרות שנגבו מנאשם 4 בשנים 2012 ו- 2013 בסמוך לאחר פתיחת החקירה. מדובר בהודעות ארוכות, מפורטות, בתקופה שבה גם לשיטת הנאשם 4 הוא לא סבל מפגיעה בזכרונו. בחקירות אלו, הנאשם 4 מדבר כמעט באופן חופשי עם חוקריו, הוא מפליל עצמו ובתוך כך גם את הנאשם 1. הנקודות שבהן נדמה כי הוא אינו מפרט את מלוא הנתונים, נוגעות להתרחשויות שלאחר ביטול הסכם האופציה אותן יש לבחון על רקע התביעה האזרחית הגדולה שהתנהלה נגדו באותה עת מצדו של אורי אטיאס (שטען לקנוניה של נאשמים 1 ו-4 שנעשתה נגדו).
229. בסיום פרשת ההגנה ולאחר שהוגשו סיכומי המאשימה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון בעניינו של נאשם 4. על פי ההסדר, עניינו של נאשם 4 הופרד והוגש נגדו כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של סיוע להפרת אמונים (סומן במ/12). הנאשם 4 הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן והושתו עליו בהתאם להסכמת הצדדים, מאסר מותנה, 100,000 ₪ קנס וחילוט בסך 3,500,000 ₪.
שאלת קיומה של מתת:
230. בהעדר מחלוקת בנוגע להיותו של נאשם 1 עובד ציבור, יש להידרש לתנאי השני בעבירת השוחד, היינו האם יש לראות בעסקת האופציה בין הנאשם 4 לבין הנאשם 1 משום מתת והתשובה לכך היא חיובית.
המגרש בייעוד ליולדות – שוויו וסחירותו נמוכים מאוד:
231. הקרקע נשוא האישום, בייעוד ליולדות, במובהק, לא הייתה אטרקטיבית עבור היזמים. דברים אלו ניתן ללמוד "מפי הגבורה", נאשם 4, הבעלים של המגרש, האדם שאליו פנו בהצעות ומי שמטבע הדברים מחזיק בידיעתו את מלוא הנתונים. לטענתו, המגרש בייעודו ליולדות בית עמד ריק כאבן שאין חפץ בה. הדברים הגיעו לכדי כך שביקשו ממנו את המגרש בחינם. כך ולא באופן ממצה הדברים באו לידי ביטוי:
"...בא אלי מישהו קפילושניק ואמר לי 'אבו מה יהיה עם המגרש'... הוא אמר לי שהבטיחו לו לקבל את המגרש בחינם. אמרתי לו שאני לא נותן בחינם אלא מוכר לפי שמאות... הבן אדם אמר לי שהפוליטיקאים הבטיחו לו בחינם ואני שלחתי אותו אליהם, כי אני לא נותן מגרשים בחינם" ; "...ניסיתי למכור בית החלמה, לשווק אותו, לא הלך לי. לקפילושניק למשל, כל מי ששמע בית החלמה, בקיצור ברח. בית החלמה ליד בית כנסת, שכונה דתית, כולם ברחו. אפילו קפילושניק רצה אותו בחינם" ; "המגרש נשאר כמה שנים טובות כאבן שאין לה הופכין.."; "לאחר שהתברר לי שהמגרש חסר ערך לבית החלמה ליולדות באשדוד אז גם השומה היא חסרת ערך"; "המדובר במגרש שלא היה שווה כלום"; "הוא היה מיועד לבית החלמה ליולדות שלא ניתן לעשות בו כלום" (ת/248, עמ' 2).
232. העובדה שקרקע המצויה בטבורה של שכונת מגורים צפופה נותרה שוממת במשך 8 שנים מבלי שאף יזם "הרים את הכפפה" וניסה להוציא לפועל הקמת בית החלמה ליולדות, מדברת בעד עצמה. הכיצד אם כן עסקה לרכישת קרקע לא אטרקטיבית מגלמת בתוכה מתת?
233. המתת אותה קיבל הנאשם 1 מורכבת ממספר רכיבים: הנאשם 1 רוכש קרקע בשווי של ייעוד ליולדות ומשלם עליה את אותו מחיר גם אם ייעודה ישתנה למגורים. כך תיאר זאת הנאשם 1: "שאלה: בסעיף 4 להסכם נקבע כי אתה תשלם לאבו כ-2.1 מיליון ₪ תמורת המגרש. כיצד נקבע שווי המגרש? האם זהו שווי המגרש לאחר השינוי המצופה של התב"ע? תשובה: לפי השווי ברגע ההסכם, לשאלתך למה שילמתי לו אני עונה שזה מה שהוא ביקש. זה המחיר שסוכם בין שנינו" (ת/223, עמ' 13).
234. על כך שמחיר המגרש לא נקבע לפי שוויה בייעוד למגורים, ואף לא שכלל את הסיכוי הגבוה שייהפך לכזה, ניתן ללמוד מכך שמחיר הקרקע שסוכם בעל פה (ללא תוקף מחייב נוכח הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969) לא השתנה גם לאחר הדיון (הקריטי ביותר בנושא) שנערך בוועדת המשנה ביום 20.7.05 ובו התקבלה הבקשה להמליץ לוועדה המחוזית על שינוי הייעוד (ההסכם בכתב נחתם ביום 27.07.05).
235. הרכיב השני נוגע לכך שאין המדובר בהסכם רכש רגיל אלא הסכם אופציה המותיר בידיו של נאשם 1 אפשרות לבחור האם להיקשר בעסקת המכירה אם לאו. במצב דברים שכזה, ככל שלא יצלח שינוי היעוד או במידה וישונה היעוד, אולם העסקה בכללותה לא תהיה משתלמת עבור הנאשם 1 (למשל במקרה וייקבע כי תוספת יחידות הדיור תהא בדרך של קניית יחידות אויר ממאגר מוכר ולא בדרך של השבחה), הוא אינו מחויב ברכישת המגרש. יוצא אפוא כי בניגוד למהלך עסקים רגיל שבו קונה של נכס להשבחה לוקח בחשבון את הסיכון שהנכס בסוף לא יושבח וכספו ירד לטמיון, במקרה הנדון הנאשם 1 כמעט ולא מסכן דבר.
236. כך תיאר הנאשם 4 מהלך העסקה: "אני מכרתי לעמרם כנפו את המגרש כבית החלמה ליולדות, והוא ישנה את התב"ע – הצליח, הצליח, לא הצליח, אין אופציה זה בעיה שלו. ש: אז מה היה קורה אם עמרם כנפו לא היה מצליח לשנות את התב"ע? ת: ההסכם היה מתבטל, כמו שבוטל... ש: איפה כתוב בהסכם שרק אם עמרם כנפו יצליח לשנות את התב"ע הוא יממש את האופציה? ת: זה שיקול דעת שלו, בית החלמה הוא לא היה קונה. הוא רצה לקנות מגורים, ואני יכולתי למכור רק בית החלמה כי לא היה לי מגורים" (ת/47א).
237. רכיב שלישי, חשוב לא פחות, קשור לכך שאין מדובר בקונה "רגיל" או ביזם שמנסה את מזלו בתחום. הנאשם 1 כיהן באותה העת ממש כחבר בוועדת המשנה שאמורה לדון בבקשה לשינוי ייעוד בקרקע אותה הוא רוכש ולתת המלצתה לוועדה המחוזית (שעל פי רוב מקבלת את המלצות וועדת המשנה שבתחום שיפוטה מצוי המקרקעין).
238. יוצא אפוא כי הנאשם 1 רוכש מגרש עם פוטנציאל לרווח עצום (של מיליונים) ללא סיכון (בשל מתן האופציה) עם הסתברות גבוהה ביותר להצלחת שינוי הייעוד (נוכח מעמדו כחבר וועדת המשנה).
שוויה הכספי של המתת:
239. הואיל והעסקה שנרקמה בין נאשם 1 לנאשם 4 בסופם של דברים לא הגיעה לכדי סיום, ישנו קושי להעריך את שווי המתת במדויק. ברם, בתיק קיימות ראיות שיכולות ללמד כי במסגרת עסקה זו יכול היה הנאשם 1 "לגזור קופון" שנע בין מאות אלפי שקלים ועד לסכום של מיליון ₪ ויותר בתוך תקופה קצרה.
240. על פי הסכם האופציה, הנאשם 1 אמור היה לשלם לנאשם 4 סך של 2.1 מיליון ₪ תמורת המגרש בייעודו ליולדות. לדברי הנאשם 1 בשלב שביקש לממש את האופציה כבר היה לו רוכש פוטנציאלי בשם ימפל שעמו סיכם למכור את המגרש לאחר שהתב"ע תאושר בסכום של 950,000 דולר (ת/233 עמ' 27). בשים לב לכך ששער הדולר באותה העת היה 4.28, או אז מדובר במכירת המגרש בסכום של 4,066,000 ₪ כלומר ברווח "ברוטו" שקרוב ל- 2,000,000 ₪ (בהנחה שהיטלי ההשבחה, מס השבח והתשלומים האחרים היו מגולגלים לכתפיו של הקונה).
241. אינדיקציה נוספת לשוויו של המגרש לאחר שינוי הייעוד ניתן למצוא בזיכרון הדברים בין נאשם 1 לבין אורי אטיאס (ת/135, לגביו תינתן התייחסות מפורטת בהמשך) לפיו אורי אטיאס ירכוש את המגרש בסכום של 980,000 דולר היינו 4.2 מליון ₪ כלומר רווח "ברוטו" של 2.1 מליון ₪. גם אם בהתאם להסכם מפחיתים מהרווח ברוטו את היטל ההשבחה ואת השומה המוסכמת שנקבעה (תוך חריגה מ"עיקרון המאגר") בסך 150 אלף דולר שהם כ-642,000 ₪. היו נותרים בידי נאשם 1 לאחר ההפחתה 1,460,000 ₪ (!).
242. עוד אינדיקציה לרווח לו היה צפוי נאשם 1, ניתן לקבל מהעסקה שבסופם של דברים כן יצאה אל הפועל ביחס למגרש זה לאחר שינוי הייעוד על ידי הוועדה המחוזית, בין נאשם 4 לבין יצחק אטיאס עבור סכום של 4.4 מיליון ₪.
243. אינדיקציה, ברורה אף יותר לגבי שוויה של המתת, ניתן למצוא בעסקת המכירה שביצע יצחק אטיאס שרכש את הקרקע מנאשם 4 כאשר בחלוף כשנתיים ותשעה חודשים בלבד מאז שרכש את המגרש, מכר אותו ביום 11.02.10 תמורת 5.8 מיליון ₪.
244. בנוסף, יש להפנות גם לדברי הנאשמים 1 ו-4, אשר חרף האינטרס הברור שלהם בחקירתם כחשודים במשטרה ללמד כי הרווח הצפוי לנאשם 1 מהעסקה נמוך, מפרטים על כך שבפועל הנאשם 1 יכול היה להרוויח מאות אלפי שקלים. נאשם 4 מוסר כי: "אני יכול להגיד שהוא היה יכול להרוויח כמה מאות אלפי ₪ 200-300 אלף ₪" (ר' ת/248, עמוד 5) ובדומה, הנאשם 1 (לאחר שהוא מגדיל באופן מלאכותי את כל ההוצאות שהיו צפויות לו) טוען כי יכול היה להרוויח בין 140-100 אלף דולר (ת/233, עמ' 26).
245. להשלמת הדברים יוער כי הניסיון להתחקות אחר גובה המתת, במדויק, הנו בבחינת למעלה מן הצורך. החשוב הוא הבנתו של נאשם 1 כי ניתנה לו מתת: קרקע עם פוטנציאל רווח גבוה, במחיר נמוך וללא סיכון של ממש.
האומנם הסכם מטיב עם נאשם 1 בלבד?
246. טוען נאשם 1 כי הוא הנהנה היחיד כתוצאה משינוי הייעוד של הקרקע שכן לפי המתווה שבהסכם האופציה, הנאשם 1 הוא זה שצפוי לרכוש את הקרקע לאחר שינוי הייעוד בשוויה כבית יולדות, כאשר אין לנאשם 4 אפשרות לחזור בו ממתן האופציה, כל עוד היא בתוקף, בין אם שונה ייעוד הקרקע ובין אם לאו.
247. טענה זו נועדה ללמד כי אין היגיון מאחורי תזת השוחד בה אוחזת המאשימה שהרי דרכם של משחדים שיתנו מתת על מנת להטיב עמם. במקרה הנדון, נאשם 4 לא ייהנה מהרווח הצפוי משינוי הייעוד ועל כן אין לו כל תמריץ במתן שוחד.
248. טענה זו, עובדתית שגויה. כפי שפורט בנוגע לרכיב המתת, נאשם 4 ציין כי חלק מהקונים ביקשו לקבלה בחינם וחלק במחירים נמוכים שלא עלו על 200,000 $. גם סכומים אלו, נותרו בגדר שווי תיאורטי בלבד מבלי שבפועל נערכה עסקה כלשהי למימוש הקרקע בייעודה ליולדות. במילים אחרות, מהלך שכזה יש בו כדי להפוך שווי תיאורטי לשווי בר מימוש.
249. לא רק הפיכתה של המכירה למעשית, יש בה משום טובת הנאה לנאשם 4, אלא גובה העסקה ולפיה נאשם 4 יקבל במסגרת האופציה 2,121,444 ₪, כאשר מודגש שכל היטל השבחה בגין שינוי התב"ע יחול על הנאשם 1. מדובר בסכום כפול אם לא למעלה מכך ביחס לכל הצעה אחרת שקיבל.
250. מי שהטיב לנסח את הרווח שיוצא גם לנאשם 4 מעסקה זו הוא לא אחר מנאשם 1 : "הוא מכר לי מגרש שלא שווה כלום ועכשיו הוא מקבל 2 מיליון ₪ שיכול להשתמש בהם לעסקים" (ת/223, ש' 405) ובדומה: "פניתי ליחיאל אבו ואמרתי לו שיש לו מגרש ושהוא יכול לגדל עליו רק חסה ואמרתי לו שימכור לי אותו הכוונה לאופציה" (ת/223, ש' 283).
די בכך כדי לדחות הטענה.
251. למעלה מן הצורך, הרווח לנאשם 4 אינו מתמצה רק בתמורה הישירה בגין המגרש, ויכול שבמונחים יחסיים זהו הרווח השולי. הנאשם 4 הוא מהקבלנים הגדולים ביותר בעיר אשדוד, הוא מעורב בפרויקטים רבים ומשמעותיים וברשותו עתודות קרקע רבות לרבות עשרות דונמים אותם רכש בפרויקט מבוא אשדוד. אגב שמיעת הראיות (הנוגעות לכשירותו של הנאשם 4 לעמוד לדין) התמונה שהצטיירה היא של איש עסקים רב פעלים, מיומן, שאפתן, עקשן וממולח.
252. עיון בפרוטוקולים של וועדת המשנה בשנים 2010-2005 (ת/263(א)-(ד)) מלמד כי ענייניו של הנאשם 4 והפרויקטים שקידם הובאו פעמים רבות ביותר להכרעת הוועדה, בין אם מדובר בבקשות תכנוניות ובין אם מתן היתרים. הנאשם 1 משמש בכל השנים הללו כחבר בוועדת המשנה, לעיתים כממלא מקום יושב ראש הוועדה. הנאשם 1 כפי שתואר על ידי רבים, בקיא ביותר בתחום, דומיננטי, בעל השפעה ואינו מקבל את עמדת הגורמים המקצועיים ככתבה וכלשונה. עם קבלת המתת הנאשם 1 הופך באחת ל"איש של נאשם 4" בוועדות. הוא מחויב לו במודע ושלא במודע. לאופן הצבעתו בישיבות השלכות כלכליות עצומות על עסקיו של הנאשם 4.
253. בהקשר לכך, ראה דברי בית המשפט העליון בע"פ 1188/20 מדינת ישראל נ' אברהם נניקשווילי (פורסם באר"ש, 6.1.22):
"לא פעם ניתן השוחד ללא קשר לפעולה מסוימת המצויה באופק הסמוך, אלא כמעין "השקעה" של נותן השוחד: 'יש שניתנת לעובד הציבור מתת שוחד, בבחינת 'שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו' (קהלת, יא א[י]). שהרי אפשר שהמעוניין בהפקת תועלת מעובד הציבור ביום מן הימים רואה לנכון, בדרך פסולה של מתן שלמונים, לפלס את דרכו כבר עתה אל נתיבות נדיבותו של עובד הציבור. מכך חייב עובד הציבור להזהיר עצמו הזהר היטב' (ע"פ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 233. וכן ראו פסקה 15 להלן)."
יש באמור כדי לבסס גם את רכיב "הבעד" כפי שיפורק פרק הבא.
בעד פעולה הקשורה בתפקידו:
254. משנקבע שבעסקת האופציה בפני עצמה יש משום טובת הנאה כספית ברורה לנאשם, לא כל שכן במימושה, עלינו להידרש בהתאם לתנאי המצטבר הנוסף, לשאלה האם המתת ניתנה לנאשם 1 בעד פעולה הקשורה בתפקידו של הנאשם ומודעותו של הנאשם 1 לנסיבה זו. התשובה לכך חיובית והיא מעוגנת היטב בראיות ישירות ונסיבתיות.
255. הנאשם 4 אינו פילנתרופ (לפחות ככל שהדבר נוגע לקשריו עם נאשם 1) ועסקת האופציה שנרקמה בין השניים אינה תוצאה של חברות אישית (סיטואציה שאף בה יש כדי לפגום בחוקיותה). הנאשם 4 איש עסקים המבקש למקסם את רווחיו ואילו נאשם 1 באותה העת אחז בתפקיד מפתח בוועדת המשנה. במצב דברים שכזה, אך מתבקש להידרש להלכה הפסוקה לפיה:
"...מתת לעובד הציבור מאת אדם הנמצא עמו בקשר רשמי, ניתנת בעד פעולה הקשורה לתפקידו. מכאן נובעת גם חזקה שבעובדה (הניתנת, כמובן, לסתירה) כי עובד הציבור הלוקח מתת כזאת מודע לכך שהמתת ניתנת לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו. מודעות זו יכולה להתבטא... גם בעצימת עיניים מצד עובד הציבור..." (ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל פ''ד נד(2) 721).