ובדומה ראה ע"פ 4506/15 צבי בר נ' מדינת ישראל [פס' 78 לפסק דינו של כב' השופט סולברג (פורסם בנבו, 11.12.16):
"כידוע, עבירת השוחד נעשית מטבעה במחשכים, ולעתים מקשה הדבר על הוכחה ישירה ליסוד מיסודות העבירה, ובמיוחד לכך שטובת ההנאה ניתנה בעד פעולת עובד הציבור, כמו גם למודעות ליסוד זה. לרוב, מתבססת הרשעה בעבירת השוחד על הסקת מסקנה זו מנסיבות מתן טובת ההנאה. פסיקתנו אף הכירה בחזקה עובדתית כפולה – הן באשר ליסוד ה'בעד', הן באשר למודעות לו – לפיה עצם מתן טובת הנאה לעובד ציבור מאדם הנמצא עמו בקשר רשמי, נעשית בשל תפקידו ובעד פעולה הקשורה לתפקיד זה. חזקה זו, הנובעת מניסיון החיים, קובעת "כי מתת לעובד הציבור מאת אדם הנמצא עמו בקשר רשמי, ניתנת בעד פעולה הקשורה לתפקידו. מכאן נובעת גם חזקה שבעובדה (הניתנת, כמובן, לסתירה) כי עובד הציבור הלוקח מתת כזאת מודע לכך שהמתת ניתנת לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו" .עוד ראה ע"פ 1877/99 מדינת ישראל נ' בן עטר, פ"ד נג(4) 695, עמ' 710, 1999 וכן דנ"פ 6162/99 בן עטר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.1.00)).
256. במקרה הנדון לא רק שחזקה זו לא נסתרה, אלא שתצריף הראיות מלמד בעליל על הקשר הישיר וההדוק בין המתת לבין תפקידו הציבורי של הנאשם 1 כחבר מועצה וחבר וועדת המשנה.
257. כל מהותה, תכליתה וכדאיותה של העסקה לשני הצדדים מבוססת על שינוי הייעוד מיולדות למגורים. "המפתח" להצלחת העסקה מצוי בידיו של הנאשם 1 שבאותה העת מצוי בצומת המרכזי, הנוגעת לשינוי ייעוד ומתן היתרים. כאמור, אף שההחלטה הסופית בדבר שינוי ייעוד מתקבלת על ידי הוועדה המחוזית, המלצתה של ועדת המשנה לשינוי ייעוד, סוללת כמעט באופן ודאי את הדרך לקבלת הבקשה.
258. על כך שתפקידו הציבורי של הנאשם 1 היה נסיבה "מובנית" בעסקה, קרי המתת ניתנה בעד פעולה הקשורה לתפקידו, ניתן ללמוד מאמירותיו של הנאשם 4 שלא הסתיר בחקירותיו במשטרה את הבנתו כי אין המדובר בעסקה מול "רוכש רגיל":
"עד שיום אחד באו אליי עוד פעם פוליטיקאים באותה תקופה, אמרו לי: אתה רוצה להפוך את זה למגורים? אמרתי: בשמחה רבה. שאלה: מי זה האנשים שאותם אתה מכנה פוליטיקאים תשובה: עמרם כנפו פנה אליי ביחד עם חיים ורדה".
ובהמשך:
"אני שמעתי שיחה עם ורדה, שהוא וכנפו מסוגלים לשנות תכליות של מגרשים. עשו את זה באזור ו', עשו את זה ב- ז' עשו את זה ב-ג' אמרתי: יאללה זה דבר טוב בוא נמשיך". (ת/248 עמוד 3)
וביתר שאת:
"הם בנו את הקומבינה לא רק איתי, בכל העיר ב99% הצליחו ואיתי לא הצליחו. אני לא באתי לעמרם לעירייה הם באו אליי. שאלה: שהם הציעו לך שינוי תב"ע מה הם ביקשו ממך בתמורה. תשובה: לתת לעמרם כנפו אופציה למכור את המגרש" (ת/248 , עמוד 4).
ויש לתהות, אם הדרך להפיכתו של המגרש לאטרקטיבי, כה פשוטה, או אז מדוע נאשם 4 בעל חושים עסקיים מפותחים, בעל חברה שזהו כל עיסוקה אשר מועסקים בה עורכי דין, ואדריכלים מנוסים, לא עשה זאת בעצמו. תהייה זו הופנתה גם לנאשם 4 אשר אמר בפשטות כי לבד לא היה מצליח לעשות זאת:
"שאלה: לא היה עדיף לך לשנות את הייעוד בעצמך ולהרוויח את דמי ההשבחה במקום לתת לכנפו להרוויח את הכסף הזה? תשובה: אני לא הייתי מצליח ללא אדריכל וללא המלצת עירייה. שאלה: מה זאת אומרת העירייה, האם כנפו זה המלצת העירייה. תשובה: העזרה של כנפו יכולה להיות בהחלט טובה מאוד" (ת/247, עמוד 4).
שאלה דומה הופנתה לנאשם 1, אשר לא יכול היה לספק הסבר מניח את הדעת מדוע נאשם 4 לא ביצע את שינוי הייעוד בעצמו:
"שאלה: האם יחיאל אבו בעצמו יכול היה לקדם את התב"ע לשינוי יעוד המגרש באמצעות חיים ורדה? תשובה: כן, מה השאלה בכלל. שאלה: אם כן, מדוע יחיאל אבו נזקק לך? מדוע יחיאל אבו מכר לך את האופציה לרכישת המגרש? תשובה: אני שכנעתי אותו למכור לי מגרש. שאלה: יחיאל אבו הוא סוחר, למה שיסכים למכור לך מגרש בחצי מהמחיר שהוא יכול להשיג עבורו? תשובה: יכול להיות שהוא רצה לממש, אני לא יודע מה היה השיקולים שלו, אני נפלתי עליו בזמן טוב, קניה מרצון של קונה מרצון ממוכר מרצון" (ת/233, עמ' 26).
כניסה "לא טבעית" לעסקה מורכבת :
259. היוזמה לרכישת הקרקע והפנייה לבעליה הייתה של נאשם 1. אין צורך בידענות רבה על מנת להבין כי הליך של שינוי ייעוד קרקע אינו דבר של מה בכך, הוא מחייב החלטה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, יכול להימשך חודשים רבים ולעיתים שנים. במקרה הנדון, הדברים אמורים מקל וחומר בשים לב לכך שמדובר במגרש שייעודו שונַה כבר פעם אחת בעבר מייעוד למגורים לבית החלמה ליולדות על בסיס רציונל שעודנו תקף (רצון להימנע מלהוסיף דירות למגורים לשכונה צפופה ממילא).
260. אל האמור יש להוסיף כי בעת הרלוונטית, הנאשם 1 היה נעדר הון עצמי משמעותי (אף לדבריו) והוא עתיד היה לחזור לכהן במסגרת הרוטציה כסגן ראש העיר, נקודת זמן שממנה ואילך הוא מנוע מלעסוק בעבודות פרטיות. האמור מלמד כי עסקה שכזו רחוקה מלהיות "טבעית" לאדם במצבו של נאשם 1. במילים אחרות, רק מי שבטוח במידה רבה ביכולתו לשנות ייעוד, ולא יחשוש מכישלון עסקי, יזום רכישת קרקע בנסיבות האמורות.